|
|
עמוד:12
12 אביהו זכאי ואריאלי היו מבוגרים בזמן מלחמת העולם השנייה, ולכן יכלו למסור עליה עדות במישרין . פרידלנדר לעומתם היה ילד שעה שהמלחמה פרצה, והסתתר בצרפת משך כל זמנה . עם זאת, עדותו היא הישירה והכואבת מכול - עדות של ילד שמובאת דרך מבט תמים, טראומתי, על המאורעות המתרחשים סביבו, ודמיונו על אלה הנסתרים ונעלמים ממנו, כמו גורל הוריו ( רק בשנת ,1946 בהיותו בן ,13 נודע לו על סופם הטרגי של הוריו באושוויץ ) . אך אלו גם כוחו וסגולתו של פרידלנדר מול המבט המבוגר והבוגר של טלמון ואריאלי . הוא היה קורבן ישיר, טרגי, של המלחמה, והוא מסמל בעליל מה משמעות הרשע הנאצי בספרו . חייו ממחישים אולי יותר מכול את הגורל היהודי במאה ה- 20 . מטרתי להציג בספר זה את הביוגרפיות האינטלקטואליות של שלושת ההיסטוריונים הללו, שמכוחן ולאורן עיצבו את התוכן והצורה של ספריהם . טלמון ואריאלי היו תלמידיו של פרופסור ריכרד מיכאל קבנר באוניברסיטה העברית, והוא השפיע על שניהם, בעיקר על אריאלי . עם עליית הנאצים לשלטון בשנת ,1933 פוטר קבנר ממשרתו באוניברסיטת ברסלאו ועלה לישראל בשנת 1934 . גורלו האישי תחת המשטר הטוטליטרי הנאצי שינה את חייו ; הוא דיבר על “הקטסטרופה 11 וכך כתב : העולמית הנוכחית“ ועל “שבירת הניסוי הליברלי“ בזמנו, “בתקופה שבין מלחמת העולם הראשונה לשנייה אנו עדים לשורה של תנועות ששעבדו - בסימן של 'התחדשות סופית' - את המוני העמים לפקודתם של 'מורשים מאורגנים' ועל בסיס הרשאה זו הרסו 12 את התחושה הקשה הזאת,את אושיות הסדר המסורתי עד היסוד“ . של משבר הציוויליזציה ההומניסטית המערבית, הוא הקנה לשני 11 . קבנר, מצוטט על ידי אריאלי, “ריכרד מ' קבנר ומשנתו : היסטוריה ותודעה היסטורית“, בתוך : אריאלי, היסטוריה ומטה-היסטוריה , עורך : דוד אוחנה, מוסד ביאליק, ירושלים : ,2003 עמ' 496 - 497 . 12 . שם, עמ' 493 - 495 .
|
|