|
|
עמוד:13
13 תולדות התיאטרון בישראל ובעימותים שעולים על הבמה, והם מותאמים לרוב לציפיותיהם של הקהלים . מעיון ברפרטואר התיאטרון בישראל אפשר ללמוד על השינויים שחלו בהתייחסות הגלויה ובהתייחסות המוצנעת של היוצרים ושל הצופים לדימויים לאומיים ולמוסדות . כך, לדוגמה, דמות הצבר עברה גלגולים, ושינויים חלו גם בהתייחסויות לצבא כמוסד . במחזאות "דור בארץ", ובמיוחד בשלושת המחזות הידועים, הוא הלך בשדות ( 1948 ) , הם יגיעו מחר מאת נתן שחם ( 1950 ) ו בערבות הנגב של יגאל מוסינזון ( 1949 ) , הצבר והצבא היו אידיאל קבוצתי . בסוף שנות השישים, בסאטירות של חנוך לוין, נבקעו סדקים ראשונים בעיצוב הצבר והצבא . בשנות השבעים והשמונים הגיע שלב המחאה, במחזות מושל יריחו מאת יוסף מונדי ( 1975 ) , מחלקה ,3 כיתה 1 מאת דליק ווליניץ ( 1981 ) ו אפרים חוזר לצבא מאת יצחק לאור ( 1989 ) , וגם בסרטים כמו מסע אלונקות , בבימויו של יהודה 16 הביקורת החריפה בשנות התשעים, למשל ג'אד נאמן ( 1977 ) . ב ערפל מאת מתי גולן ( 1997 ) , הצגה שבה הצבר ואיש הצבא מובאים יחד לבית דין תיאטרוני ומואשמים ביוהרה ובחוסר אחריות . שדה האמנות העברית בארץ ישראל של תחילת המאה העשרים 17 גם לידת התיאטרון העברינולד כ"הגחה ספונטנית של תופעות" . בסוף המאה ה- ,19 כמו ההצגה זרובבל , הייתה פרי של יוזמות פרטיות של מורים ושל אוהבי תיאטרון בהצגות בית ספר ובהצגות חובבים . מאוחר יותר נוסדו תיאטרונים ששיתפו חובבים לצד שחקנים מנוסים . ב- 1925 יזם משה הלוי, "בוגר" תיאטרון הבימה, את הקמת אהל, תיאטרון פועלי ארץ ישראל, בסיועה של ההסתדרות . הלוי רצה בתיאטרון פועלים עם רפרטואר סוציאליסטי וארצישראלי . הוא בחר בבמה ששחקניה חובבים, בשונה מתיאטרון הבימה . ב- 1927 ייסד אביגדור המאירי את תיאטרון הקומקום, שסימן שינוי בשדה התיאטרוני הציוני-סוציאליסטי ולא במקרה הביא אליו את הסאטירה . המאירי היה "נון-קונפורמיסט ואנטי-ממסדי, שתקף
|
|