מבוא

עמוד:10

10 דן אוריין החל מההצגה זרובבל מאת משה לייב ליליינבלום, הצגת התיאטרון הראשונה בעברית בארץ ישראל שהועלתה על במת בית הספר למל בסוכות ,1889 ועד תחילת המאה ה- 21 משמש התיאטרון בישראל בתפקידים אמנותיים, חברתיים וחינוכיים . גם אם התיעוד על ההצגה זרובבל דל, אפשר ללמוד ממנו על כמה ממאפייניהן של הצגות התיאטרון העברי מאז ועד היום, בהם התכוונות אידיאולוגית, התקבלות ערנית וגם פולמוס מזדמן . המחזה של ליליינבלום נכתב ביידיש, התרגום לעברית של דוד ילין היה עיבוד חופשי שהתכוונותו גלויה : "מחזה המעורר רגשי חיבת-ציון היותר נעלים", כולו לשון נמלצת שמשובצים בה פסוקים מהמקרא . שפה 2 במחזה מוצגת פלוגתא שתכליתה "לחצוב להבות בלב השומעים" . בת זמן ההצגה בין מחייבי הגולה ובין הציונים הקוראים לעלייה לארץ ישראל . סופו בשיבה לציון של רוב הדמויות . לתיאטרון העברי מיוחסת עוד מראשיתו חשיבות כשותף בעיצובה של התודעה הלאומית . ב- 1951 כתב משה זילברטל במסה שהוקדשה למחזותיהם של מחזאי "דור בארץ" : "התיאטרון הוא אחד המכשירים התרבותיים והחינוכיים כבירי ההשפעה, והמלחמה על אופיו ודרכו היא, בפירוש, מלחמה על נפש ההמונים, לדיוקנם 3 זילברטל המליץ על תיאטרון "מקורי" הרוחני ולאמונת חייהם” . כמרשם להתמודדות עם מציאות חדשה ותובענית : "לשם צעידתנו קדימה נחוץ לנו מחזה מקורי, המבטא נאמנה את גדלותם ואימתם 4 הוא הוסיף תנאי להצלחה : "לא של הימים שבהם אנו חיים" . נצליח לכבוש את הבמה העברית ולהפכה לאמצעי של השפעה אידיאית וחינוכית ראוי לשמו, אם לא נשמור על רמתו הספרותית 5 והאמנותית" . התיאטרון העברי שימש במדינה הצעירה בתפקידים חברתיים, ובין היתר סייע לקליטתם של העולים החדשים . בינואר 1953 נוסד ארגון שמטרתו הייתה להביא הצגות תיאטרון לעולים חדשים, שרבים מהם חיו במעברות . התיאטרון נרתם לביצוע המדיניות

רסלינג


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר