|
|
עמוד:13
מדוע רדיו פוקוס נולד רדֵיו פוקֹוס לא נולדֵ מתוך אידֵיאליזם תמים . הַוא נולדֵ מתוך הַבנהַ מפוכחת של כוחהַ של תקֹשורת אנושית אותנטית . כשנשאלתי למהַ - למהַ רדֵיו פוקֹוס, למהַ אסירים, מהַ לי ולזהַ - הַתשובהַ הַייתהַ תמידֵ מורכבת, אך בליבהַ עֵמדֵהַ תובנהַ פשוטהַ : כי אני יכולהַ לחבר בין קֹולות לבין לבבות . הַיכולת לראות את הַתמונהַ הַרחבהַ, את הַהַשפעֵהַ הַאפשרית של קֹול אחדֵ עֵל אלפי אנשים, הַיא מהַ שהַניעֵ את הַקֹמת רדֵיו פוקֹוס . לא מדֵובר בפרויקֹט טיפולי רגיל, אלא בבניית גשר תקֹשורתי שמאפשר למסרים חיוניים להַגיעֵ ליעֵדֵם - למי שזקֹוקֹ להַם ביותר . הולדת הרעיון וגלגוליו הנפשיים זהַ קֹרהַ באוטובוס מספר 172 . אני זוכרת את הַרגעֵ הַזהַ בדֵיוקֹ . לפתעֵ, כמו הַבזקֹ, עֵלהַ הַרעֵיון . ידֵעֵתי אז שהַמחקֹר מראהַ שאפשר לשנות נתיבים נוירולוגיים תוך 12 שבועֵות . 12 שבועֵות בלבדֵ . זהַ כל מהַ שדֵרוש כדֵי ליצור שינוי אמיתי באופן שבו הַמוח מתפקֹדֵ . ואז הַמחשבהַ הַבאהַ, הַגיונית כמעֵט, עֵלתהַ בי : אם יש כל כך הַרבהַ מחשבות שליליות אצל אסירים והַן שם, בכל מקֹום, חוזרות ונשנות כמו פזמון שבור - אפשר לשנות את זהַ . באמצעֵות עֵשייהַ . באמצעֵות הַקֹשבהַ לבת קֹול שמספרת עֵל דֵברים אחרים . עֵל אפשרויות . עֵל עֵתידֵ . עֵל כוח פנימי . הַרעֵיון הַרגיש נכון . לא רקֹ נכון - הַוא הַרגיש חיוני . כמו משהַו שחיכהַ לי שם, באותו מושב באוטובוס, מאותו רגעֵ . לא הַייתי מסוגלת לחשוב עֵל משהַו אחר . מאותו רגעֵ, הַרעֵיון לא עֵזב אותי . הַוא ליווהַ אותי לעֵבודֵהַ, הַביתהַ, לישיבות, לפגישות . הַוא הַיהַ שם כשהַלכתי לישון וכשהַתעֵוררתי בבוקֹר . כמו נוכחות מתמדֵת, כמו משהַו שידֵעֵ שהַוא רוצהַ להַיוולדֵ . ואז הַתחלתי לכתוב . מעֵולם לא רדיו פוקוס - רדיו בכלא 13
|
|