|
|
עמוד:14
14 אורית שרת פורטר הנחיית קבוצות כדי להבין באופן קוגניטיבי את החוויה הרגשית . כך סיימתי את הלימודים בתחושת הישג אך גם בתחושת חסר . למדתי בעיקר מתוך ההתנסות המעשית והדוגמה האישית ( המודלינג ) של המנחים, לחיוב ולשלילה, זאת מבלי להבין לעומק את עוצמת האירועים בתהליך הקבוצתי שנזרקנו אליו . לא נעשו די שיוּם, המשגה תיאורטית וחיבור לתהליכים הדינמיים, הן ברמת הקבוצה והן כפרטים בה . מושגים ודפוסים שעליהם אכתוב בהרחבה בהמשך הספר יוכלו לשפוך אור על סוגיות התנהגותיות שונות, ולהפוך אותם מנקודת שבר להזדמנות ולהתפתחות . ההנחה הבסיסית שכל קבוצה מהווה למעשה מיקרוקוסמוס של החוץ, ומשחזרת את דפוסי החיים של המשתתפים בה, כמעין הקרנה של עולמם הפנימי על מסך משותף, מובילה לתהייה האם יש בתהליך הקבוצתי תרגום לסרט הזה ? ושל מי התפקיד לתרגם אותו ? התוכנית ללימודי תואר שני בהנחיית קבוצות אפשרה לי להקרין את הסרט שלי בגרסה מלאה, אבל רוב הזמן הוא היה עבורי כסרט זר ללא תרגום . נותרתי לא אחת בתחושה של פער גדול מדי בין החוויה הרגשית להבנה השכלית . את התרגום עשיתי רק בתום הלימודים כשהתחלתי להנחות, ולא הצלחתי עדיין להחזיק קבוצה כפי שחשבתי שאצליח . השאלות עלו על התשובות והתחלתי לחקור את שלוש סוגיות המפתח : מרחב בטוח, סמכות ותקשורת בין-אישית . סוגיות אלו מעסיקות אותי עוד מילדות, והן מהוות את אבני היסוד לגישת ההנחיה תבונת הקבוצה שפיתחתי עם הזמן . מרחב בטוח : בילדותי נדדתי עם משפחתי בשליחויות בין מדינות, ערים ובתי ספר . הייתי ילדה עצמאית והצלחתי להתגבר על תחושת חוסר השייכות ועל חוסר הביטחון הבסיסי שחשתי בתוכי, ולמראית עין נחתי על שתי רגליים בכל מסגרת וקבוצה . אולם למעשה, מעולם לא פיתחתי שורשים עמוקים וגם לא אמון מלא בסביבה . חוויות אלה הן שהובילו אותו להתעמק במושג "מרחב בטוח", ולבחון בו גם את ה"מרחב" וגם את ה"בטוח", לחקור הלכה
|
|