|
|
עמוד:12
12 אורית שרת פורטר מסוגלת להרים את מבטה מהרצפה ולהוציא מפיה מילה אחת, ביטלה אותי הרכזת באחת ושאלה : "יש לה שליליים בתעודה ? " בשנה השמינית בגימנסיה לימדתי כיתה קטנה של תשע בנות, שכולן היו ברמה זו או אחרת של הפרעת קשב וריכוז מהולה במרדנות ובעזות מצח . זה היה המחזור האחרון שלימדתי מחול, וזו הייתה החוויה שהובילה אותי ללימודי הנחיית קבוצות . יום אחד חלפתי על פני חלון הראווה של חנות ספרים וקפצה לעיניי 1 קניתי עטיפה של ספר שכותרתו הייתה "האם גם אתה 'נשרף' ? " . אותו וזיהיתי מייד שאני "שרופה" לגמרי . היו לי כל הסימפטומים : איבדתי את הסבלנות, את האמפתיה ואת יכולת ההכלה . צעקתי יותר מדי, נזפתי ונאמתי נאומי תוכחה מייבשים . הרגשתי שאין לי כלים לנהל את הקבוצה, להגיע אל הבנות ולהוציא מהן את המיטב . השיעורים שלי בשנה הזאת לא היו טובים מספיק ולא מהנים, לא עבורי ולא עבורן . איבדתי את הרצון ללמד, פחות ופחות מצאתי עניין בתוצר הטכני של יצירת ריקודים, הכנת ערבי הורים והופעות על במה, ומצאתי יותר עניין בתהליכי ההתפתחות של הקבוצה . שמתי לב שהתלמידות אהבו לשבת במעגל אחרי תרגילי האימפרוביזציה ולדבר על מה שהן מרגישות וחושבות . התעניינתי יותר ויותר בתקשורת בין התלמידות, בתנועה בקבוצה, במה שמשפיע על הביטחון שלהן, על המקום שלהן בקבוצה, על האקלים, על השייכות . מאז הצבא העסיקה אותי השאלה איך ניתן להפעיל סמכות מבלי להיות סמכותנית . נזכרתי בריקוד הגמר שלי באקדמיה, שנתתי לו את השם "היחיד והקבוצה", והבנתי שזהו למעשה הנושא של חיי . המפגש עם הכיתה הזאת היווה עבורי זרז לרצון לשינוי מקצועי . הסקרנות להבין לעומק את התהליכים בקבוצה הובילה אותי 1 . הרברט ג'י פרוידנברגר וג'רלדין ריצ'לסון, האם גם אתה 'נשרף' ? , תרגום : פאולה הרצוג, מוניטין, 1983 .
|
|