|
|
עמוד:11
11 תבונת הקבוצה "מחול יצירתי", זרקתי את האפשרות הראשונה שעלתה בראשי, מאחר שהיה זה בזמנו תחום לימוד מבוקש . כך קיבלתי את העבודה . שיעורי המחול התקיימו בסטודיו קטן במקלט של בית הספר . קשה לי להסביר מה קרה שם, בסטודיו, כשהדלת נסגרה . דבר לא הכין אותי לכך . לא היה לי מושג שיש לי גישה מיוחדת לנערות מתבגרות, להוראה, לפיתוח יצירתיות במחול ולהבנת הקבוצה . בשנים הראשונות אף לא הכנתי מערכי שיעור, והייתי מחליטה בדרך לסטודיו, ולפעמים ממש על סף הדלת, מה אלמד היום . התאמתי ללא כוונה מיוחדת את נושאי הלימוד, את הסגנון ואת האקלים לצרכים של התלמידות . במהרה היו השיעורים לחגיגה של תנועה, מוזיקה ויצירה . היו אלו שמונה שנים מיוחדות במינן, שבהן כמו נוצר מעצמו קסם ביני לבין הקבוצה . לא עשיתי דבר במודע ובכוונה . עד היום, בכל פגישה מקרית עם אחת התלמידות שלמדו במגמה בזמנו, היא מספרת כמה השנים האלה היו משמעותיות עבורה . בהמשך הצטרפתי לצוות הפיקוח על המחול במשרד החינוך, כרכזת מחוז תל אביב, ופיתחתי את התוכנית הראשונה לקומפוזיציה במחול במגמות המחול בחטיבות ביניים ובתיכונים, שהתפתחה בהמשך לבחינת בגרות בהיקף של חמש יחידות . אחרי שמונה שנים שבהן לימדתי מחול בחטיבת הביניים עלומים נסגרה המגמה, והצטרפתי לצוות שהקים את מגמת המחול בחטיבת הביניים של גימנסיה הרצליה בתל אביב . קיוויתי לשחזר שם את הקסם שהתרחש בעלומים, אך זה לא קרה . הקסם פג . התלמידות אהבו את השיעורים, אך לא התחברתי לבית הספר, שהחשיב מאוד את הציונים . לא שררה שם האווירה המיוחדת, היצירתית, החופשית והמאפשרת ששררה בזמנו בעלומים, ובעיקר ביחס למקצועות האמנות . התקופה השתנתה . כך לדוגמה, כשפניתי לרכזת השכבה לספר לה על שיפור עצום שחל בהתנהגותה של אחת התלמידות במגמה, שהייתה ביישנית וחסרת ביטחון עד כדי כך שלא הייתה
|
|