פתח דבר

עמוד:6

6 ברוח זו המבקשת להישיר מבט מתאפיין גם גיליון 31 של עיונים . אף שאין לגיליון זה נושא מאחד, יש הרבה מן המשותף למאמרים, ויש דרכים שונות לארוג אותם, אם לא למכלול, אזי ודאי לשיחה משותפת . אני מוצאת בהם לפחות שתי תמות מסקרנות משותפות לא בלתי תלויות : האחת – הזיקה בין היצירה והזמן על ריבוי צורותיו, והשנייה – השאלות על אודות מחיצות ההפרדה או חוסר ההפרדה בין עולם הילדים ועולם המבוגרים, כמו גם בין חיי בני האדם לחיי בעלי החיים . מאמרו של גדעון טיקוצקי ( התום שלאחר התהום : שירת לאה גולדברג לילדים בזיקה לזמנה ) , הפותח את הגיליון, משלב בין זמן היסטורי, זמן ביוגרפי, וזמן אישי – והחומרים שהוא עוסק בהם הם יצירות, זיכרונות ומכתבים מאת לאה גולדברג . אחת המסקנות החשובות העולות ממאמרו היא היכולת להבין את זרימת הזמן או את עיבויו של הזמן אצל לאה גולדברג דווקא על ידי המסת האבחנות האפריוריות בין היצירות לילדים לבין היצירות למבוגרים . בכוחה של מסקנה זו לתת מפתח פרשני כולל, וניתן לבחון אותה אף בהקשרים אחרים . מאמרו של דן מישייקר ( יחסי אדם - חיה בסיפורי הילדים של יצחק בשביס- זינגר ) עוסק ביצירתו של יצחק בשביס-זינגר ובייחוד בתמה של יחסי אדם - חיה . מישייקר עושה מהלך הפוך מזה שעשה טיקוצקי בנוגע ללאה גולדברג . מישייקר טוען שכדי להבין את יחסי האדם - חיה אצל בשביס-זינגר יש להפריד בין הספרות למבוגרים לבין הספרות שכתב לילדים . בעוד יחסי אדם - חיה "מסוכסכים" ביצירותיו למבוגרים, לעיתים משום שהוא משתמש בהם כאלגוריה ליחסים קונפליקטואליים בין בני אדם, ביצירותיו לילדים מסורטטת אוטופיה לא רק של "וגר זאב עם כבש, ונמר עם גדי ירבץ", אלא אוטופיה של אחרית הימים שבה גם בני האדם הם חלק ממנה . מאמרו של מישייקר רלוונטי בעוד מישור, מפני שהוא עוסק בנושא עכשווי וחשוב של אקולוגיה, טבע וסביבה . גם מאמרו של לואי ותד ( "אני רע, וזה טוב" : אמת ונרטיב בסיפורי נבלים ואנטי-גיבורים בתרבות ילדים עכשווית ) מפגיש בין עולם הילדים לעולם המבוגרים ביותר מאשר צורה אחת . לטענתו ההפרדה המוחלטת בין "טוב" ו"רע" שהייתה קיימת בספרות הילדים ( ולצורך זה גם בתרבות הפופולרית כמו סרטים, סדרות וכדומה ) נחלשה, והחלה לחקות את התרבות הפופולרית של

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא