|
|
עמוד:11
11 אחר הנתוח השני . שכבתי לבדי בחדר . נפתחה הדלת ונכנס הרופא המנתח ואתו עוד רופא או שנים . הוא ישב על קצה המטה ואמר : בבקשה תפתחי את עיניך . אמרתי : זה קשה . אמר : אין דבר, הקשיבי לי : את רואה, מרים, היום שחררנו אותך מכל המכשירים ומכל הערויים, וודאי הוקל לך . ועכשיו רוצה אני שתביני דבר אחד : אנחנו עשינו כל אשר היה ביכלתנו לעשות, הכל . עכשיו מוטל עליך לעזור לנו ולעזור לעצמך . הנה, הביטי, פקחי את העינים, את רואה, הבאתי לך חתיכת לחם, החזיקי הצלחת . לא יכולתי להחזיק הצלחת והוא שם אותה לידי . זו היתה נשיקה יבשה, חתיכה קשה כאבן . את הלחם הזה את צריכה לאכל . זה חשוב ביותר . את מוכרחה להפעיל את כחות הגוף, את כל המנגנון . אם תאכלי זאת נדע שהמעברים בסדר, וזה כל כך חשוב . הם יצאו את החדר ונשארתי לבדי . הפתק המונח לפנינו חושף שתי סיטואציות דומות : חולה אנושה, רופא רחום ומכיל, "נשיקה" מרפאה ורתימתה של החולה לטובת עצמה . האחת מספרת על רגע ממשי, שבו החולה היא מרים ילן שטקליס עצמה, והשנייה מעבדת את הרגע הזה במסגרת סיפור, ובו החולה היא הבובה אלישבע . נדמה לי שאין טעם להוסיף ולפרש את מה שעולה בגלוי מהעמדתם של הרגעים זה לצד זה . פגיעותה של מרים ילן שטקליס מתממשת בבובה השבורה והקטועה, וריפויה כרוך באהבה ובמודעות . הבובה היא מראה של הנפש, וספרות הילדים היא אחת הדרכים להיישיר אליה מבט, ולכרוך את חבורותיה ברטיות של נחמה ושל ריפוי . ומקלאסיקנית בולטת אחת של השירה העברית לילדים לקלאסיקן נפלא אחר : ע . הלל . רימה שיכמנטר ( מי יודע מדוע ולמה ? התנגדות לסמכות בשירת הילדים של ע . הלל ) מציעה קריאה מרוכזת בשירת הילדים של ע . הלל הנפרשת על פני תקופות שונות בקריירה הספרותית שלו, על מנת לחשוף את זיקתה לצורות התנגדות לסמכות ולהיררכיה . היא מבצעת קריאה זו בשלושה ממדים, שבהם לטענתה תופעה זו בולטת במיוחד :
|
המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט
|