|
|
עמוד:14
14 את פניה של שופי-מכשופי, והמראה אינו מלבב . באיור תקריב פרי מכחולה של אלישבע געש, קל להבחין בעור פניה המקומט והנפול של המכשפה, בשומות שמעטרות את אפה העקום ואת סנטרה הבולט, בשתי שיניים בודדות וערפדיות שמבצבצות מפיה ובעיניה הצהובות . ספרה של מודן נועד לסייע לילדים להתגבר על הפחד מפני יצורים דמיוניים, שמתעורר לקראת השינה . המכשפה, במקרה הזה, היא התגלמות הפחד, ומן הסיפור אנו למדים שככל שניטיב להכיר אותה, כך נגלה שאין סיבה מוצדקת לחשוש מפניה, שמאחורי החזות הדוחה והמרתיעה מסתתרת אישה חביבה שרוצה בטובתם של הילדים . כך מערערת מודן את הזיהוי המסורתי של טוב עם יופי ורוע עם כיעור, ומעודדת את הקוראים לא למהר לשפוט על פי מראה חיצוני . נשמע מצוין לכל הדעות, אך יש בספר כמה בעיות מרכזיות שעליהן אבקש להצביע : ראשית, על פי הספר פחד הוא רגש שלרוב מתגלה כחסר יסוד ובעיקר קיים כדי להעניק לנו את הסיפוק שבהתגברות עליו . אין הכרה בחשיבותו של הפחד כרגש שמתריע גם מפני סכנות ממשיות והכרחי לשרידותו של האדם . בנוסף, הספר מעודד ילדים לבטוח בזרים ולהאמין בטוהר כוונותיהם . במקרה שלפנינו, אישה זרה פולשת בלילה לחדרו של ילד, ניגשת למיטתו, מלטפת אותו, מסבירה לו שהיא דווקא "אוהבת ילדים" וכדי לשכנע אותו באמיתות דבריה, פותחת את מעילה הגדוש בצעצועים ובממתקים . אצל הקורא המבוגר נדלקות נורות אזהרה, אך בספר מכוונים את הנמען הילד להתעלם מהסימנים המחשידים האלה ולהאמין לדברי המכשפה . מרוב להט להפגין פתיחות וסובלנות כלפי האחר, מודן מתעלמת מן הפוטנציאל לרוע הקיים באדם ומן היכולת האנושית להעמיד פנים ולהוליך שולל . במאמרה "בזכות מכשפות", גַיִל הראבן ( 2011 ) משערת שספרי הארי פוטר מצליחים כל כך "דווקא משום שיש בהם הד למציאות שילדים חשים : מציאות שיש בה גם רוע שטני . " יצירתה של ג'יי קיי רולינג, קובעת הראבן, אינה מציגה "עולם כוזב שבו אין-בעצם-ממה-לפחד", אלא מכירה בקיומם של כוחות אופל וכך גם מאפשרת ללחום בהם ( שם, עמ' 13 ) . ספרה של מודן, לעומת זאת, מחנך את הילד לא לסמוך על האינטואיציות שלו ולהתכחש לעובדה שיש "אנשים רעים" בעולם .
|
המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט
|