הדרה חמקמקה — על דמות המכשפה בספרות העכשווית לגיל הרך ודחיקתה לשולי החברה

עמוד:13

13 ש"אימא" שלהן היא ילדה בעצמה . אם הגיבורות הפרועות של חכם והמכשפות הנשכניות של זרחי הן "הילדות הרעות" של עולם המכשפות העכשווי, שיפקָה – המכשפה הטובה ( 2015 ) של אפרים סידון מסמנת את הקוטב הנגדי ומהווה מופת לנתינה ולטוב לב . שיפקָה, כך מסופר לנו, אוהבת ילדים ותמיד נכונה לעזור : לילד אחד שכמעט נאלץ לחכות שנה שלמה עד שאביו יקנה לו מערכת תופים השיגה שיפקָה מערכת כזאת בן רגע, ולילדה שפחדה מכלבים הכינה שיקוי פלאים שפטר אותה מיד מן הפוביה . שיפקה, אם כן, מגשימה את משאלותיהם של הילדים בלי שיצטרכו להתמודד עם האתגרים שמזמנים להם החיים . הם אינם נדרשים להתאזר בסבלנות ולדחות סיפוקים, או להתגבר בהדרגה על מצוקה פסיכולוגית . בהנחה שהתמודדות עם קושי היא גם הזדמנות ללמידה ולצמיחה, פתרון הקסם ששיפקה מציעה לכל אחד מהילדים אינו תורם להתפתחותו הנפשית, ואולי אף מעכב אותה . מעניין לציין שכל פועלה של שיפקה נעשה בסתר . אף ילד אינו יודע מי הגשימה את משאלותיו ומי סייעה לו בעת מצוקה . כיוון שזהותה אינה ידועה, יש להניח כי שיפקָה לעולם לא תזכה להערכה ולהכרה על נתינתה האינסופית . שוב ושוב היא מקריבה את עצמה למען הכלל בלי לצפות לשום תמורה . הביטול העצמי הגמור של שיפקה מתבטא גם חזותית בבחירתם של היוצרים להעלים את פניה . באיורי הפלסטלינה של איתמר טל אנחנו רואים רק את כובעה השחור, את חרטומי נעליה ואת המטאטא שלה . תמיד יש איזה בלון, ענן או עץ שמסתירים אותה . המכשפה מן הזן הישן אמנם הייתה מרשעת, אך היא הייתה אישה עוצמתית שלא היה אפשר להתעלם מקיומה . סידון מציג לנו גיבורה "שקופה", שכל מהותה היא לתת ולטפל באחרים, וכך מעמיד לפנינו מודל נשי בעייתי ומזיק בדרכו . הקוראים הצעירים עלולים להסיק כי אישה "טובה" היא אישה נחבאת אל הכלים שתמיד מעמידה את צורכי הזולת לפני צרכיה שלה . אם תבחר לשים את עצמה במקום הראשון ולדרוש הכרה בפועלה, ייתכן שתתויג כ"רעה" . בספר המכשפה של ליאור ( 1992 ) מאת שולה מודן, אנחנו זוכים לראות

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא