|
|
עמוד:12
12 רוצות," הן מבהירות לילדה בלי להאריך בהסברים . הסבתא שמשכילה להכיר בצורך המיוחד של המכשפות ולהיענות לו, מצליחה להסיר את איום הנשיכה ולזכות בחוויה מרוממת רוח – טיסה בשמים ( כלומר, השתתפות בעולם הדמיון של נכדתה ) . באיוריה של הילה חבקין המכשפות נראות כנשים זקנות וכפופות שעורן סגלגל ומקומט . לכל אחת מראה ייחודי ושם משלה ( רולי, קולי, פולי ומולי ) , אך הן פועלות יחד, כמקשה אחת, כך שלא מדובר בדמויות אינדיבידואליות אמיתיות . הגיבורה מספרת לנו כי המכשפות שלה "טובות ורעות" בלי להבחין ביניהן . סביר, אם כן, להניח שכל אחת מהן היא רעה וטובה בעת ובעונה אחת, כלומר מורכבת, כמו בת האנוש שהביאה אותה לעולם . המכשפות, כאמור, מגלמות רצון חופשי, ואם נדייק – רצון נשי חופשי . יש חשיבות לעובדה שמי שמנע מהגיבורה לקחת את מקל המכשפות אל בית הסבתא ושעורר את זעמן של המכשפות היה האב . בראייה פסיכואנליטית, הפרדת הילדה ממקל המכשפות שלה ( שמהווה סמל פאלי מובהק ) בטענה שהוא "ארוך" מדי ולא ייכנס למכונית, הוא מעשה של סירוס . התגובה למעשה הזה היא איום בנשיכה, פעולה שהיא חייתית וילדותית, ובסופו של דבר – סימן לחולשה . האיום אמנם מגיע מצדן של המכשפות ומופנה אל הסבתא, אך יש להבינו כרגש תוקפנות שחשה הילדה כלפי האב . מי שמצליחה לסייע לילדה להתגבר על תחושות התסכול וחוסר האונים היא הסבתא, דמות נשית סמכותית שיש לה ניסיון וחוכמת חיים . בכך שהיא משתפת פעולה עם דמיונותיה של הנכדה ומוצאת תחליף למקל ( כלומר, לפאלוס ) , היא משיבה לה את כוחה ומאפשרת לה לנסוק אל על, וזאת בניגוד לאב המקרקע . יש לשים לב לכך שזרחי החליפה את המטאטא המסורתי של המכשפה במקל . המטאטא תמיד זיהה את המכשפה עם עבודות ניקיון הבית, ואילו אצל זרחי, בגלגולו כענף, הוא מזוהה עם הטבע ועם מרחבים פתוחים . עם זאת, המכשפות של זרחי הן כן סטריאוטיפיות מבחינה זו שהן רווקות מכוערות שאינן מתערות בחברה . כיוון שהן מתקשות לגלות איפוק ולהתמודד עם תסכולים ואף מאיימות לנשוך, אפשר לומר שהתפתחותן כנשים נעצרה, והן נותרו במידה רבה ילדות קטנות . מובן שאין זה מפתיע לאור העובדה
|
המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט
|