הדרה חמקמקה — על דמות המכשפה בספרות העכשווית לגיל הרך ודחיקתה לשולי החברה

עמוד:9

9 אם כן, הפחד והרתיעה שמעוררת האחרוּת הנשית בחברה הפטריארכלית ( בייחוד אם לא הוכפפה לשליטה גברית באמצעות מין ) , הוא שעומד מאחורי תיוגן של נשים מסוימות כמכשפות . כאמור, מאפיין בולט נוסף של המכשפה, לצד רווקות מאוחרת, הוא כיעור . אמנם יש מכשפות נאות, כמו המכשפה הלבנה מדברי ימי נרניה שיש לה "פנים יפות, אבל גאות וקרות וקשוחות" ( לואיס 2007 , 77 ) , אך הן יוצאות מן הכלל המעידות על הכלל . באופן מסורתי, כיעורה של המכשפה נחשב לסימפטום של רוע, כלומר לביטוי חיצוני של עיוות פנימי . דמותה עומדת בניגוד חריף לגיבורות אהודות בעולם המעשייה, כמו לכלוכית שהייתה "טובה ויראת שמים" ( האחים גרים 1994 , 76 ) והדהימה ביופייה את כל מוזמני הנשף המלכותי, או כמו שושנית החוחים, ש"הייתה כה יפה, מנומסת, ידידותית ונבונה שכל מי שראה אותה מוכרח היה לאהוב אותה" ( שם, 160 ) . הגיבורות האלו, שניחנות גם ביופי וגם במזג נוח, זוכות לחיות "בעושר ובאושר" עם נסיך חלומותיהן . ליופי יש חשיבות מכרעת בחברות שחוסמות את גישתן של נשים לעמדות כוח פוליטיות, כלכליות ומקצועיות ; "סקס-אפיל היה ( ונשאר ) נכס חשוב בתחרות על בני-זוג בעלי מעמד ורכוש" ( רנן 2008 , 38 ) . בשל כיעורה, המכשפה נדונה מראש להפסיד בתחרות הזאת ולשאת בהשלכות הסוציו- אקונומיות של כישלונה . גם בחברה המערבית של היום נשים מודאגות לגבי הופעתן החיצונית ומשקיעות זמן, מאמץ וכסף בפרוצדורות, לעתים מכאיבות, שנועדו ליפות ולהצעיר אותן . לטענת נעמי וולף ( 2004 ) , מיתוס היופי אף התעצם בזמננו ותפס את מקומם הממשטר של מיתוסים אחרים, כגון אימהות, צניעות ופסיביות, ששימשו לדיכוי נשים במשך דורות . המיתוס הזה, שמודד ומדרג נשים על פי קריטריונים גופניים, דוחף נשים לבסס את זהותן על מראה חיצוני ולהתחרות זו בזו, תוך שהוא מערער את ביטחונן העצמי וזורע פילוג ביניהן . קריקטורות שמציגות פמיניסטיות כמכוערות הן דוגמה לאופן שבו מיתוס היופי משמש כנשק נגד אלו שנאבקות למען שוויון זכויות בין המינים, על ידי הלעגתן והטלת ספק בעצם "נשיותן" ( וולף, 2004 ) . מכאן שהצגתה של המכשפה כמכוערת, בעבר וגם בהווה, מציבה אותה בתחתית

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא