|
|
עמוד:11
מבוא 11 בצורה ברורה ומשכנעת בהישענה על כללי הדקדוק ההגיוניים, מהם משותפים ללשונות רבות . הוא חורג אף מהמודל האסלאמי של מדעים רציונליים, דהיינו הפילוסופיים, ומדעים דתיים, דהיינו קוראן, חדית', פקה וכלאם . נושאים אלו אינם מוגדרים אפריורית כפילוסופיים במובן זה שאינם יוצאים מנקודת הנחה רציונלית, אינם מבררים אותה בשיטה מדעית ואינם מסיקים מברור זה מסקנות רציונליות . אלו הם תחומים שאינם כפופים למסקנות השכל האנושי . המדובר במדעי הלשון הערבית, שהם הקוראן, הסנה, החוק והתיאולוגיה, שהם חלק בלתי נפרד מן האסלאם . כאן עולה הבדל ברור בין אלפאראבי והרמב"ם . בעוד שאצל הרמב"ם לחוק הדתי יש מעמד עצמאי ובעל חשיבות הרי שאצל אלפאראבי הוא חלק מחכמת האסלאם, בצד הדקדוק והכלאם . נושאים אלו נחשבים למדעים מאחר שהתקבלו על-ידי העדה המוסלמית ככלל כאשר נקודת המוצא שלהם היא התגלות . בכך מתייחדים המוסלמים משאר האומות בכך שהם מעמידים את מדעי הדת כשונים משאר המדעים הנשענים על מסקנות החקירה הרציונלית . משמע, כל הרוצה ללמוד את מדעי האסלאם עליו לפנות קודם כול לטקסטים בערבית שהם פרי של התגלות אלוהית אותם עליו להבין אותו לפי כללי הלשון הערבית, שהיא מדע וסמכות בפני עצמו . עבור המוסלמים דוברי הערבית סמכות זו כוללנית יותר מאשר סמכות הפילוסופיה שהיא היא עניין לאינטלקט האנושי ככלל . במקום ההבחנה בין המדעים התיאורטיים והפרקטיים באה כאן ההבחנה בין פילוסופיה רציונלית ובין פילוסופיה שמקורה בדת . כלילת מדע הלשון, הפִקְה והכַּלַאם בתחום הפילוסופיה
|
|