|
|
עמוד:13
13 מבוא להבדלי ההתבטאות בין הסוגות השונות של הכתיבה . המסרים שהכותב מתאמץ לנסחם נובעים הן מאישיותו האינטלקטואלית, המיסטית והחזונית הן מהאתוס של הפעילות הדתית הריטואלית . נוסף על כך המופשטוּת של רעיונותיו והנועזוּת שבהם תורמות אף הן לכתיבה שאיננה חד-משמעית . בהתאם לכך בכוונתי לטעון בחיבור זה, כי אופי ההגות החב"דית מתמצה בתכונות מהותיות אחדות : ( א ) ס קר נ ות א י נ ט ל קט ואל י ת . להגות חב"ד אין גבולות . ההוגה החב"די חוצה כל גבול אפשרי בסקרנותו . הנחה זו חלה על רעיון ומעשה כאחד : אין פעילות תאורגית או מגית, עליונה ככל שתהיה, שמחשבת חב"ד איננה ממפה ומנסחת . ניתן לראות בכך פרשנות מסוימת לקבלת האר"י ; ואפשר שאין בכך מקוריות יתר, כי אם יצירת אתוס תואם בסגנון יותר פרוזאי ופחות מיתי . אולם הדחף ה'כפייתי' לדון בממדים העליונים של האלוהות הוא מאפיין של הגות חב"ד . שיאה של הסקרנות האינטלקטואלית נמצא בתפיסה המשיחית, שהמסורת החב"דית כוננה אותה על גילוי הסודות . ( ב ) או פ ט י מ י ו ת . הגות חב"ד נלהבת להציע מנגנונים שונים במגמה להסביר תהליכים המתרחשים בעולם האלוהות . החלוקה השניונית ( כמו רובד עליון ורובד תחתון של אותה ספירה ) שבה ונשנית בביאור התהליכים של ראשית ההתהוות . לעומת זאת השבירה איננה ממלאת מקום מהותי בהגות חב"ד . על פי רוב האדמו"רים אינם משתקעים בהצעת מודלים לתהליכי השבירה, ותודעתם נעוצה ברובה בעולם התיקון . מלבד זאת הם סמוכים ובטוחים שיעפילו בהכרתם לפסגת ההוויה, לאור אין סוף . ( ג ) חי ד ו ש ו רצ י פ ו ת . אינטרס מהותי של הגות חב"ד הוא השיוך המוגדר והבהיר לקבלת האר"י . הדפסת הספר עץ חיים בתחילת שנות השמונים של המאה ה- 18 הותירה חותם מהותי על מייסד השושלת החב"דית ועל ממשיכיו . ההבחנה בין תהליכי הבריאה, המתייחסים לראשית ההתהוות, לבין תהליכי ההאצלה, המתייחסים לעולמות ולספירות שהופיעו לאחר הצמצום, היא מהותית ביותר . הבחנה חדה זו בין בריאה להאצלה נתמכת בתפיסה הממשית של הצמצום הראשוני החל באור האלוהי ( למשל כפרשנותו של ר' עמנואל חי ריקי ) . לתכונות אלה יש להוסיף מאפיין שכבר עמדו עליו בהרחבה במחקר הענף על הגות חב"ד : ( ד ) ה י מ נ ע ו ת מ כ וו נ ת מ הכ ר ע ה . הגות חב"ד העמידה את המציאות האלוהית והארצית על שניות דיאלקטית . שניות זו היא בריח תיכון בסוגיות שונות, כמו המעגליות של המציאות ואופיו של האובייקט הנברא והנאצל כאחד . מאחר שהניסוח המודרני של עיקרון זה לא היה בידי האדמו"רים הראשונים, והאדמו"רים האחרונים ביקשו את רציפות הסגנון, התנסח העיקרון הדיאלקטי באמצעות ניסוחים סותרים ולעתים גם מסורבלים .
|
|