|
|
עמוד:8
8 שמעון לוי מרקסיסטיים, סטרוקטורליסטיים, פנומנולוגיים ופמיניסטיים, בלטה בהיעדרה והתבקשה גם הגישה התיאטרונית . הקריאה התיאטרונית המוצעת כאן נועדה לחשוף מרכיבים בימתיים בטקסט המקראי . היא מבוססת על תפיסות יסוד אחדות : ראשית, על הבחנה בין הטקסט הדיאלוגי לטקסט המחזאי . בעוד הטקסט הדיאלוגי הוא דיבור ישיר או עקיף בין הדמויות הפועלות, הטקסט המחזאי, או "הוראות הבימוי", מתאר חלל, זמן, תנועה, נימת דיבור, תלבושות ושאר מרכיבים לא-מילוליים או תת-טקסטואליים הכתובים במחזה . המרכיבים הבימתיים הם ההנחיות המופנות הן לדמיון הקוראים הן למעצבי ההצגה, בהם תפאורנים, תאורנים ואנשי תלבושות . יחד עם הטקסט המילולי מזמינים המרכיבים הבימתיים התייחסות למחזה כאל מופע תיאטרון חי, בלתי אמצעי ומיידי . קריאה תיאטרונית נועדה אפוא לשלוף את המחזה מכלל מילוליותו בלבד, וחושפת בטקסטים מקראיים הוראות בימוי פרפורמטיביות המתייחסות לתפאורה, לתנועה, לחלל, לתלבושות ולאביזרים, אפילו לתאורה ולעיתים גם לרגשות ולמניעי פעולה . התנ"ך עצמו אינו "מחזה" על פי ההגדרות המקובלות, אך הוא בהחלט חומר גלם ליצירת תיאטרון, כפי שהוכיחו מחזות מאז 5 במאה ה- 2 לספירה עד ויאמר, וילך של יציאת מצרים מאת יחזקאל רינה ירושלמי ( 1996 ) , שתי יצירות מתוך אלפים שנכתבו והוצגו בימי הביניים, בנאו-קלאסיקה ובעידן המודרני . 6 ובהסתמך על קטעים מהספר, בעקבות ספרי התנ"ך כתיאטרון שבחלקם נערכו מחדש, אתייחס לטקסט המקראי כמחזה העשוי לעלות על בימת תיאטרון ככתבו וכלשונו, ללא קיצורים או עיבודים, תוספות או שינויים, למעט המעבר המשמעותי ממִמצע ( מדיום ) קריאתי למִמצע פרפורמטיבי . בעלילות התנ"ך מצויים דיאלוגים והוראות בימוי המעגנים את הטקסט בתת-טקסט, בקונטקסטים ובאופני ביצוע אפשריים למיניהם . ניתוח אפשרויות הביצוע הבימתי המיטבי מציע התייחסות מורכבת לטקסט ולמגוון פרשנויותיו הפוטנציאליות . לבד מאפיונים דרמטיים כלליים, כגון קונפליקטואליות חריפה במצבי מצוקה אישיים, חברתיים, מדיניים ודתיים, וכן התפתחות, מבנה 5 יחזקאל הטרגיקן, "יציאת מצרים", בתוך שירים וסיפורים , תרגם מיוונית עתיקה שלמה שפאן, תל-אביב : קרני, 1964 ; פרויקט בן-יהודה 2555 / benyehuda . org / read . 6 שמעון לוי, התנ"ך כתיאטרון , אוניברסיטת תל-אביב : אסף מחקרים וספרא, 2013 .
|
|