פתח דבר

עמוד:8

8 | יעל הלפמן כהן בכל השעות האלה לבדי עם הצנוברים אף פעם לא הרגשתי בודדה . הזרעים הקטנים השחורים העניקו לי לראשונה את חוויית הזרימה ( Flow ) , חוויה של נוכחות הרמונית תוך איבוד תחושת הזמן . הייתי שקועה בפעילות, ונשאבתי אליה בעוצמה . כחיילת זכיתי לעבוד באופן רשמי עם הטבע . הייתי מש"קית וקצינת חינוך, ותפקידי היה, בין היתר, לקרב את החיילים לסביבה הטבעית, להכיר להם את החי והצומח . שם התאהבתי . בשיטוטים שלי במרחבי מכתש רמון, כל מפגש עם החי או הצומח על רקע האין המדברי היה מרגש במיוחד . נחשפתי להתאמות המיוחדות של צמחים ובעלי חיים במדבר, לאסטרטגיות המופלאות של הטבע לפתרון אתגרים . כשהשתחררתי המשכתי לשמור על קשר עם הטבע, ועבדתי כמדריכת טיולים ברחבי הארץ, אך בעת בחירת הנתיב המקצועי, הטבע לא עלה כאפשרות לעיסוק משמעותי . שמרתי אותו כתחביב וכפרנסה זמנית למשך תקופת הלימודים, וכשהתחלתי את חיי הבוגרים כמהנדסת תעשייה וניהול, הטבע חזר להיות עבורי מרחב של טיולים ונשימה . החיים המקצועיים אומנם הרחיקו אותי מהטבע, אך קירבו אותי לעולם היזמות והחדשנות : בשנים הראשונות עבדתי בחברת הזנק רפואית וזכיתי לראות איך פטנט שרשום על נייר הופך למוצר . למדתי מהי יזמות ואיך מייצרים ערך בעזרת חשיבה חדשנית . בדרכים אלו אספתי אל תוכי את המרכיבים של כל מה שאני עושה היום : טבע, טכנולוגיה, יזמות וחדשנות . תמצית התשוקות שלי . את קיומו של תחום הביומימיקרי, העוסק בחדשנות בהשראת הטבע, גיליתי ב - 2006 . בשנים אלו עסקתי במיזם סביבתי שביקש לקדם ערכי קיימות וסביבה . תוך כדי פיתוח המיזם הבנתי שאם יש מישהו שיודע מהי קיימות, הרי זה הטבע, ושהחיבור בין הטבע לקיימות כבר נעשה ומזוהה בעולם עם תחום הביומימיקרי . זאת הייתה הדלת ששוב נפתחה בפניי לעולם המופלא של הטבע – הפעם כמהנדסת המתפעמת מהידע הנדיר הגלום בו . התשוקה ניצתה מחדש . בארץ הקרקע הייתה בתולית . המונח "ביומימיקרי" לא היה ידוע . חיפוש של המילה "ביומימיקרי" בגוגל באותן שנים, הניב אפס תוצאות . עצם

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא