מבוא

עמוד:12

ר ג ש ו ת ש ל י ל י י ם ב ס י פ ו ר י ם ת ל מ ו ד י י ם 12 סופרים היינו, מלמדי תינוקות, המרבָּה חוכמה ; שנאה כלפי העובר על איסור ערווה שלא נמצאו שני עדים להפלילו ; ושנאת הרע בכלל, שמשמעותה יראת ה' . הרגש היחיד שהוא שלילי מוחלט הוא העלבון שלא מיוחסים לו שום צד או תוצאהבאופן חיוביים . על אותם מתי מעט המסוגלים לספוג עלבון באיפוק היינו, להיות 'נעלבים ואינם עולבים', נאמר שגבורתם משולה לגבורת השמש ומכאן שבני תמותה רגילים אינם מסוגלים לעמוד בו . ספריילסיום המבוא אחזור לדברים שכבר נכתבו בשני הקודמים על הרגשות בסיפורי התלמוד ואומר כי גם ספר זה אינו פריו של מחקר פילולוגי או היסטורי אלא של קריאה צמודה בטקסטים ובעיקר בסיפורים תלמודיים . משמעה של קריאה ובמאפיינים סגנוניים כגוןבעיצוביםצמודה הוא דיוק במילים, ת, ומיצוי אפשרויותחלוקה פנימית, חזרות, הקבלות והדרגו פי כל אלה מבלי להעמיס עליהם פרשנות-ההבנה של המקורות על מפליגה מהרהורי ליבו של המפרש . הספר פונה לציבור המתעניין בספרות התלמודית מצד התפיסות והרעיונות המשוקעים בה . לפיכך, מצויים בו בעיקר דיונים ספרותיים שמטרתם לשכנע את הקורא בכך שהמבנה, גנון והלשון של הסיפורים הם אמצעים המשמשים להבלטתהס תפיסות ומסרים של מחבריהם .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא