|
|
עמוד:13
הקדמה : עד כמה מדורדר מצבנו׀ 13 הקבוצה השלישית היא "השקרים הפוליטיים", היינו סדרה של אמירות של נתניהו שבהן קבע אמות מידה שיריביו היו אמורים לעמוד בהן, בעוד הוא עצמו לא עמד בהן . כך, למשל, טען נתניהו כי ראש הממשלה, אהוד אולמרט, היה צריך להתפטר משהוחלט להעמידו לדין ; כי היה עליו ליטול אחריות ולהתפטר לאחר מלחמת לבנון השנייה ; שאיתמר בן גביר לעולם לא יהיה חבר בממשלה ; שהממשלה עושה הכול כדי להביא להשבת שבויינו ; וכן סיסמת "הניצחון המוחלט" . מה שחסר לאורך שנות שלטונו של נתניהו הם שלושה דברים, כותב גורלי : נטילת אחריות לכישלונות — ובראש ובראשונה לכישלון ה- 7 באוקטובר ; הפצת עובדות אמת ; ובושה . גורלי מראה כי לצד ההפיכה המשטרית ביקש הליכוד, בהובלת שר התקשורת, שלמה קרעי, לחולל גם הפיכה תקשורתית, שבמסגרתה תוצף התקשורת האלקטרונית בערוצים שיהוו חיקוי לערוץ 14 — ערוצים בבעלות מיליארדרים המקורבים לשלטון ומחניפים לו, מהלך הלקוח, לדבריו, מבית מדרשו של הפופוליסט ההונגרי ויקטור אורבן . כל זאת, כותב גורלי, בחסות "סיפור כיסוי אורווליאני", שלפיו מטרת הרפורמה בשוק השידורים היא דווקא להגדיל את חופש הביטוי . גורלי עוסק גם בתרבות המינויים הקלוקלת של נתניהו . "הנאמנות האישית והצייתנות להוראותיו הפכו לקריטריון המרכזי למינוי, קריטריון שמתחרה עם תכונה חשובה לא פחות — אישור המועמד בידי רעייתו" . לעומת זאת, "דבקות בערכים כמו טובת הציבור ושלטון החוק נדחקו לתחתית הרשימה, יחד עם כישורי ההתאמה המקצועיים, ששונמכו אף הם" . גורלי דן בהרחבה גם במאבקים המשפטיים שנוהלו בניסיון להביא לסיום כהונתו של איתמר בן גביר כשר לביטחון לאומי . הוא מראה כי אחת הסיבות המרכזיות לכך שמאבקים אלה לא נשאו פרי הייתה הרפיון ונמיכות הרוח שגילה בית המשפט העליון .
|
|