|
|
עמוד:11
הזעקה הלא-נשמעת למשמעות 11 על תיאוריית הלמידה, הצליחה לתפוס לעצמה נתח ניכר מהשטח שהפסיכואנליזה שלטה בו זה מכבר ללא עוררין . אנשי הטיפול ההתנהגותי הציגו שלל ראיות לכך, שרבות מאמונותיהם האטיולוגיות של הפרוידיאנים לא היו אלא אמונות בלבד . יתר על כן, לא בכל מקרה של נוירוזה אפשר להתחקות אחר שורשיה בחוויות טראומטיות של ראשית הילדות או בקונפליקטים בין האיד, האגו והסופר-אגו . זאת ועוד, הופעתם של תחליפי תסמינים מתרחשת יותר מכוחו של תיקון קצר-מועד של ההתנהגות ( ואולי מכוח תפוגה ספונטנית ) מאשר מריפוי שהושג מכוח הפסיכואנליזה . מכאן שאנו רשאים לראות בביהביוריזם את מקור הדה-מיתולוגיזציה 1 של הנוירוזה . ובכל זאת נותרה בנו אי-שביעות רצון כלשהי . איננו יכולים לטפל בחוליים ובמכאובים של תקופה כמו זו שלנו — תקופה של היעדר משמעות, של דה-פרסונליזציה ודה-הומניזציה — אלא אם כן נכלול את הממד האנושי, את ממד התופעות האנושיות, במושג האדם שמונח בהכרח ביסודה 1 ניסוח זה אינו מוגזם, שכן פרויד עצמו ראה בתורת היצרים שלו "מיתולוגיה", וביצרים — "ממשויות מיתיות" .
|
|