|
|
עמוד:6
6 כאשר מסר לידי אחיה של מירי בן שמחון, ידידיה, את כל השירים והרשימות מעיזבונה — אוצר בלום של פואטיקה שלא איבדה דבר מרעננותה — התרגשתי לאחוז בידיי את הדפים המצהיבים ( כולל שירים שנכתבו על מפיות נייר של קפה "עטרה" וקפה "סיני" הירושלמים של אז ) , לראות לראשונה את כתב ידה ( הבלתי קריא בעליל ) ולצפות בתצלומים שלה במשך ימים רבים ושעות אינספור עמלנו רינה ברגר ( רנה אדרי ) , ידידיה בן שמחון, אחיה של מירי, ואנוכי על פענוח כתבי היד והתקנתם לדפוס באורח נבואי ממש, נדמה כי מירי בן שמחון חזתה את היגיעה הרבה שנתייגע בפענוח כתב ידה הלא-קריא כך מצאנו את עצמנו לפתע שלושתנו יחד קוראים את השיר "ניסיונות לכתוב הם לא עניין של מה בכך" : נִסְיוֹנוֹת לִכְתֹּב הֵם לֹא עִנְיָן שֶׁל מָה בְּכָךְ לָאַחֲרוֹנָה וְיֵשׁ בָּזֶה כְּדֵי לְדַכֵּא יֵשׁ בָּזֶה כְּדֵי לְעוֹרֵר הִרְהוּרִים קָשִׁים בַּאֲשֶׁר לִמְשׁוֹרְרוּתִי יָמִים שֶׁאֵינֶנִּי יְכוֹלָה לִכְתֹּב מַשְׁמָעוּתִית יֵשׁ פְּרוֹזָאִיּוּת יֶתֶר בַּשִּׁיר, מוּזָר אֲנִי הוֹלֶכֶת וְנַעֲשֵׂית צְמֵאָה לְמִי שֶׁקֹּדֶם לָכֵן יָדַעְתִּי שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵינוּ דִּמְיוֹן אֲבָל עַכְשָׁו זֶה מוּכָח בַּשֶּׁטַח דָּוִד אֲבִידָן וְאוּלַי דַּוְקָא לִגְנַאי וְלֹא לְשֶׁבַח אַחֲרֵי הַכֹּל הָעֹשֶׁר הַפְּנִימִי שֶׁלִּי אַף שֶׁהוּא רַב לְמַדַּי הוּא שֶׁל אִשָּׁה, וַאֲבִידָן עִם עָצְמוֹת גַּבְרִיּוֹת שֶׁקָּשֶׁה לָרֶדֶת לְחִקְרָן כְּתַב הַיָּד הַמִּשְׁתַּנֶּה שֶׁלּוֹ הוּא עִלָּה לֹא קְטַנָּה לְהִרְהוּרִים נוּגִים לֹא פָּחוֹת, מָה קוֹרֶה עִם כְּתַב הַיָּד שֶׁלִּי, אֵיפֹה כְּתַב יָדִי הַיָּפֶה שֶׁל מִקֹּדֶם אֲנִי מְנַסָּה לִכְתֹּב יָפֶה עַכְשָׁו עַל מְנַת לִהְיוֹת בְּרוּרָה יוֹתֵר לְמִי שֶׁעוֹמֵד לִקְרֹא אֶת כְּתַב יָדִי וּלְהָבִין, עִם מוֹתִי
|
|