|
|
עמוד:10
10 רות מרקוס ורונה סלע משכן במושבה הגרמנית בתל אביב בשרונה . אלא שעל אף שעיריית תל אביב ניאותה לתת מבנה למרכז, שום מוסד ממלכתי, כולל מנהל התרבות של משרד החינוך והתרבות דאז, לא הסכימו לתמוך בפרויקט, וכספי תרומות מחו"ל ביקשו לראות מחויבות מקומית לפני תמיכתן בפרויקט כה גדול . בסופו של דבר נתרמו האוספים לארכיון המדינה ומאז לא קם גוף כזה . המדינה הפסידה אוספי צילום רבים - של גברים ונשים - בעלי חשיבות היסטורית ותרבותית שבינתיים נמכרו לחו"ל . אם עבודתן של אמניות וצלמות ארץ-ישראליות רבות נזרקה או נשמרה בתנאים לא הולמים, כפי שאנו מראות כאן ובמחקרי העבר, הסיפור אצל הפלסטיניות גרוע יותר, כפי שמתארת סלע כאן ובפרסומיה השונים . עבודתן נבזזה, נלקחה שלל או אבדה בעקבות המלחמה . התוצאה הסופית אמנם זהה - מחסור בתיעוד והעדר ארכיונים ( או ארכיונים במצב מוזנח ) , עובדות המקשות על המחקר, אך המשמעות הפוליטית שונה - הארכיונים שנבזזו נתונים למישטור ( מחיקה, צנזורה וכד' ) על ידי הגופים הישראליים משמרי הידע . עם זאת, בתרבות הפלסטינית תודעת השימור והמחקר גבוהה, וגופים שונים החלו כבר בשנות השבעים של המאה העשרים לחפש ולשמר את תרבות העבר . בהכללה ניתן לומר שהתודעה ההיסטורית ותודעת השימור נולדו בצד הפלסטיני כשני עשורים אחרי הנכבה, כפי שמופיע כאן . החלק המוקדש ליוצרות הפלסטיניות אינו ערוך כאלפון ובנוי בדרך שונה מזה המוקדש לצלמות, לציירות ולפסלות הארץ-ישראליות . זאת בשל העובדה שפעלו כאן מעט יוצרות יחסית - אך כל אחת מהן הייתה משמעותית וחלוצה בתחומה . לפיכך רונה סלע כתבה בהרחבה פרק על כל אחת מהיוצרות . 6 תודות תודה לרותי חינסקי-אמיתי ז"ל שלקחה חלק חשוב במחקר על ציירות ופסלות ארץ-ישראליות . תודה לדליה דנון על התרומה שהעניקה לספר לזכרם של דני ושי דנון ז"ל . תודה לאורי וייס שאיפשר לנו לצלם יצירות מהאוסף הנהדר שלו, לדורית דייגי אפשטיין על ששלחה לנו דימויים מוקדמים של חיה שוורץ 6 . המחברות עשו את מרב המאמצים להתחקות אחר כל בעלי הזכויות של היצירות המתפרסמות בספר . בנוגע לתצלומים המופיעים בספר, חלקם הם נחלת הכלל, מקצתם תצלומים שלאחר חיפוש קפדני נמצאו "יתומים" . אם יתגלו בעלי זכויות נוספים שלא איתרנו - אנא פנו לכתובת markus @ tauex . tau . ac . il .
|
|