|
|
עמוד:14
רוצה לצעוד בדרך זו צעד אחד קדימה ולטעון שאין להתייחס לשני התחומים כאל תחומים מובחנים זה מזה . מייד יטענו כלפיי - מה בין חוקים ופסקי דין לרומנים ושירים ? ! חוקים הם כללים משפטיים הקובעים נורמה שניתן לאכוף, ופסקי דין הם קביעות נורמטיביות לגבי פעולותיהם של אנשים ונשים, חברות או מוסדות, המתאימות עובדות לכללים משפטיים תוך פרשנותם . לעומת שניהם, הסוגות הספרותיות שונות בתכלית . אין בהן, לכאורה, כל ממד נורמטיבי, וגם הצורה והתוכן שלהן זרים לסגנון המשפטי . רומנים יוצרים ממילים עולם שניתן להיכנס לתוכו באמצעות הדמיון . נכון, גם פסקי דין מספרים סיפור, אך מה בינם ובין יצירות המוקדשות כל כולן לשרטוט חיים שלמים על דקויותיהם ולתיאור מערכות היחסים המסועפות של גיבוריהם ? ולבסוף, שירה, אותה העלאה מן האוב של רגשי הנפש הכמוסים של היחיד, תמונת העולם הייחודית שלו, בשאיפה לומר משהו בעל ערך לכל בני האנוש . דומה שבינה לכל שאר הסוגות שהזכרתי רב ביותר המרחק הן בצורה והן בתוכן . ואולם, רב המשותף בין היצירות הפוליטיות ( חוק ותקנות ) , השיפוטיות ( פסק דין ) והאמנותיות ( רומן ושיר ) . שלושתם תחומים העוסקים באנשים ונשים, באופיים, בנטיותיהם, ובדרך שבה הם משתפים פעולה עם אחרים . יתרה מזו, לשלושת התחומים, על הסוגות השונות הנכתבות בהם, גם ממד נורמטיבי שמטרתו לכוון את ההתנהגות של האדם ולעצב את התודעה שלו . הכוח האוכף של החוק ושל פסקי הדין מבדיל אותם מן הרומן או מן השיר, אך הם עדיין, כולם, תחומים ממדעי האדם . יתרה אף מזו, המעברים בין התחומים קלים וקצרים מכפי שנדמה, ואילו הקושי לזהות את הדמיון ביניהם הוא, כפי שאנסה להראות, מסימני התקופה . כאמור, שלא כפי שנדמה, הפוליטי השיפוטי והאמנותי קשורים קשר הדוק בנורמטיבי - שלושתם מכוונים לשינוי חברתי . הפוליטי ההגיון הפנימי של המסכת במשנה ( כרמל, 2011 ) ע' 9 - 26 . יאיר אלדן 14
|
|