|
|
עמוד:9
רק שתיים מן המסות נכתבו כתגובה ישירה להפיכה המשטרית - המסה "כיתה ודמוקרטיה" שבה אני מתאר את הקושי המיוחד לקיים למידה רבת-משמעות במכללה כמרצה ליברלי שרבים מן הסטודנטים והסטודנטיות שבכיתתו נמנים דווקא על המחנה הפופוליסטי-שמרני היריב, וכן המסה "הזמן הפוליטי, השיפוטי והאמנותי" שמסקנתה היא שהערך האסתטי של חוקים, תקנות או החלטות ממשלה, אך בייחוד של חוקי יסוד, יכול להיות נייר לקמוס למצבה של הדמוקרטיה . מסה אחת עוסקת ביחס שבין יהדות לדמוקרטיה שבה אני מראה כיצד החרדות של הצד הליברלי מחד, והגאווה והשחצנות של הצד החרדי-דתי מאידך מעוורות את עיני שני הצדדים מלראות את עושר מרכיבי הזהות שיש בעמדה שכנגד . מסה זו נוגעת בעקיפין באחת מן המוטביציות המשמעותיות של ההפיכה המשטרית - לחזק את זהותה היהודית-דתית-אורתודוכסית של מדינת ישראל . גם כאן, נאמן להצגת הסתירות הפנימיות שלי, אני טוען בזכות חיזוק היבטים יהודיים ולאומיים המרכיבים חלק מזהותו האישית של כל יהודי בישראל, אך גם מצביע על הסכנות שיש במהלך מסוג זה ועל המחסומים הרגשיים והתודעתיים שיש לציבור הדתי בעניין זה . ואולם, ניתן לקרוא את המסות כולן כתגובה מורכבת של איש רוח לשינוי האקלים הדמוקרטי במדינתו, הצופה בנגיסה טיפין טיפין בזכויות יסוד וביחס למיעוטים, ובעיקר לקושי של איש הרוח לחיות במשטר הרואה בכיבוש מצב קבוע ואשר מתכוון לספח את השטחים הכבושים . בתחילה, המהלך המוסרי של איש הרוח הוא פעולה פוליטית הפגנתית ויציאה לרחוב . פעולה כזאת, כפי שאני טוען במסה "על אומנות ופוליטיקה" מציבה דילמה בפני האמן - עמידה בהפגנה מקשה מאוד על היצירה, הואיל והפעולה הפוליטית חותרת תחת הפעולה האמנותית, אף ששתיהן חוסות תחת אותה מטרייה נורמטיבית - הרצון להביא לשינוי ולהכווין התנהגות או תודעה . אחר כך נסוג איש הרוח לתוך עצמו . נסיגה חוקים כמו שירים 9
|
|