|
|
עמוד:14
14 חדוה ישכר דפו לא חסך בתיאורים מעוררי אימה על מלאך המוות המסתובב בלונדון וקוטל את תושביה, ותיאר בהערכה את דודו אמיץ הלב, מר ה"ף, כפי שהוא מופיע בספר, המספר את סיפור העיר החולה . סקרנות בריאה מוליכה אותו ברחובותיה של לונדון, ואנושיותו מתבטאת בדברים שהוא כותב על מצוקת העניים ומוכי הגורל שנותרו מאחור, שמקצתם נאלצים לעבוד בעבודות שמסכנות אותם בהידבקות כגון הובלת עגלות מתים, חסימה אכזרית של בתים שבתוכם נכלאו חולים ובני משפחותיהם ואכיפה אכזרית של צווי הבידוד . הכותרת "יומן השנה האיומה" ירדה אפוא מן הפרק, ואת בחירת השם ליומן דחיתי לימים אחרים . חשוב לציין שהיומן לא שימש לי חומר גלם לספר, והוא מובא כאן כלשונו לאחר עריכה עניינית ולשונית מתבקשת, אך לא יותר מזה . במיוחד נזהרתי מפיתויי האנכרוניזם, שבזמן הזה הם חזקים במיוחד, ולא הכנסתי את עצמי הנוכחית לעצמי של כותבת היומן . אני מקווה שהצלחתי בכך . השנה הארוכה והאיומה באמת בדיעבד התברר ששנת הקורונה לא הייתה האיומה באמת למי שלא נפגעו מהווירוס או מהמשבר הכלכלי . מבצעי החיסונים, שרוב הציבור נענה להם, הצליחו למגר את המגפה, וגם הכלכלה התאוששה במהירות . רשתות הביטחון הלא מושלמות והקשות להשגה שהציעה הממשלה לנפגעי המשבר הכלכלי, ושהתקבלו בביקורת הן על ידי בעלי העסקים והן בדו"ח המיוחד שפרסם מבקר המדינה ב- ,2021 סייעו, למרות הכול, להתאוששות העסקים ; ההייטק הוביל צמיחה יעילה, אשר ב- 2021 הייתה גבוהה מהממוצע במדינות OECD-ה , שוק העבודה חזר לעצמו, ושיעור האבטלה ירד לרמתו שמלפני משבר המגפה . שנת המגפה הארוכה נדחקה לשולי הזיכרון ועקבותיה הלכו והיטשטשו . ואז הגענו לשבעה באוקטובר 2023 .
|
|