|
|
עמוד:14
14 ממי שלוש אני חושב שאחד ממקורות ההיקסמות שלי מיצירתו ומאישיותו של ויניקוט קשורה באספקט המשחקי שלו . ברובד עמוק אני חוזר ומוצא בנוכחותו הדהוד שמזכיר לי את חוויותיי עם הסבא הפרטי שהיה לי, שבילדותי נהגתי לבלות עימו ימים ארוכים ; בחופשות הצטרפתי אליו לעבודתו כאגרונום וכיינן ולשוטטות ארוכה ונעימה בין עצי הפרי בפרדס, בין הגפנים, מטעי האבוקדו והמנגו שטיפח ביד אוהבת . ההוויה הזכורה לי היא של נוכחות משחקית שקטה ואוהבת, סקרנית אליי ולכל העולה ממני, שדרכה ספגתי למידה עשירת חוויות ומגוונת . אני חש שחלק גדול ממי שהתפתחתי להיות התעצב בשעות אלה יחד, במרחבים מעבריים שסבי פתח 1 הקריאה בוויניקוט מעוררת בי מרחבים לפניי ב"עולמות אין קץ" . כאלה ופורטת על מיתרים אלה בנפשי . אני נהנה לקרוא את חיבוריו של ויניקוט . סגנון הכתיבה שלו והשפה שבה הוא משתמש נחווים לעיתים ככתיבה שירית, רגשית, פואטית, מהלכת קסם . כתיבתו פותחת ערוצים של חשיבה והבנה ובעיקר, היא מעבירה את הקורא חוויה שמעלה ויוצרת בספונטניות מחשבות ורגשות . לצד זה, השפה הוויניקוטיאנית מורכבת ודורשת מהקורא מאמץ יצירתי ופרשני בלתי מבוטל - השימוש שלו בשפה מותיר לקורא מרחב משחקי וחווייתי פתוח, שמכונן הרהור ותובנה ובד בבד תורם ליצירת "קשיי תרגום" במעבר מה"תורה שבכתב" למעשה הטיפול בפועל . לא פעם האופן שבו הוא מנסח את רעיונותיו מאפשר לקורא להציץ לתהליך היצירה שלו . למשל, כשהוא כותב : "מצאתי עצמי אומר בחברה [ . . . ] ואמרתי זאת רוגש ועם להט : 'אין דבר כזה תינוק' . הזדעקתי כששמעתי עצמי מבטא מילים אלה וניסיתי להצדיק את עצמי [ . . . ] " ( 99 : Winnicott , 1958 a ) . אנו למדים מהתיאור שאבן דרך מרכזית כזו של תורתו נולדה ופרצה ממנו בספונטניות . לקסיקון 1 . טאגור, אצל ויניקוט, ,1971 עמ' 114 .
|
|