|
|
עמוד:13
13 המזרחי החדש והפוליטית ורכשו את הכישורים לניהול המאבק כחלק מחברותם בשדה האקטיביזם ובעולמם האינטלקטואלי-קוסמופוליטי החדש . הפרק הרביעי עוסק בניתוח הדינמיקה של שדה האקטיביזם התל אביבי ובנסיבות הפוליטית והחברתיות שאפשרו לפעילים המזרחים לפרוץ את חומות הממסד ולמצב את מעמדם כקבוצה דומיננטית במרחב . המחאה החברתית בשנת 2011 היוותה נקודת מפנה בשדה האקטיביזם התל אביבי, ובמהלכה החל תהליך שבו אקטיביסטים "אשכנזים", ותיקי השדה, איבדו בהדרגה ממעמדם לטובת הפעילים המזרחים . לאחר שמיצבו את מעמדם בשדה בחרו חלק מהפעילים המזרחים בפרגמטיות אידיאולוגית שאפשרה להרחיב את מאבקם . התרחבות זו הושפעה גם משינויים שהתרחשו בעשורים האחרונים בחברה הישראלית בכלל, שעיקרם התעצמות הקונפליקט בין האליטה האשכנזית הישנה לאליטות חדשות הנתפסות כמייצגות את הציבור המזרחי . הפרק החמישי עוסק בדפוסי הפעולה להצגת והפצת המחאה המזרחית, בעיקר בדרכים שבהן ניסחו הפעילים המזרחים את סיפור המאבק ומסגורו כמלחמת ה"רעים" ( האליטה האשכנזית ) ב"טובים" ( המזרחים ) , בתגובות הרגשיות שהצית ( כעס וטינה כלפי ה"רעים", חמלה כלפי ה"טובים" ) ובביצורה ותחזוקה של זהות קולקטיבית אטרקטיבית לתומכי המאבק ולפעיליו .
|
|