|
|
עמוד:11
11 המזרחי החדש ימנים ומסורתיים ותהיתי על הטרנספורמציה האישית שהם עברו שהובילה אותם לאמץ עמדות שמאל ליברליות ולפעול לקידומן . שאלה זו הובילה מאוחר יותר במהלך המחקר לשאלה רחבה יותר : מה גרם לקומץ אנשים זה להתעורר ולהרחיב את פעילותם כתנועה חברתית, שהמוקד שלה התחלף מתפיסות של שמאל רדיקלי למחאה עדתית ? שדה המחקר הלך והתהווה, צמח והשתנה במהירות, תוך כדי עבודה . את המחקר התחלתי בזיהוי פעילים מובחנים בקבוצה המתוארת ובמעקב אחר פעילותם . באותה תקופה הייתה קבוצת המזרחים מצומצמת מאוד ( כמה עשרות בלבד ) , והפעילים היו בעלי אידאולוגיה רדיקלית משותפת שעיקריה אנטי-ציונות, התנגדות לכיבוש וחבירה לפלסטינים במאבק נגד התנהלותה של האליטה האשכנזית כלפי מזרחים וכלפי פלסטינים . אך במשך הזמן ( לאחר המחאה החברתית של ,2011 כפי שאראה בהמשך ) התרחבה הפעילות . בשלב מסוים היה קשה לעקוב אחרי כל המצטרפים החדשים ואחרי מגוון פעילויותיהם ברשתות החברתיות ובכלל . נוסדו התארגנויות חדשות, כמה מהפעילים המרכזיים הפכו לחלק מ"החברה הגבוהה" התל אביבית ומגוון האירועים ברוח המזרחית-ערבית שהם קידמו הפכו לטרנד חם ( ביניהם אפשר למנות הופעות בבר ה"תדר", פעילות הבר "אנה לולו" ביפו, מסיבות "קפה גיברלטר" וערבי "ערס פואטיקה" ; שעליהם יפורט בהמשך ) . בראשיתה הייתה הפעילות מוגבלת למרחב התל אביבי, אך עם הזמן היא התעצמה וחדרה גם לשיח הציבורי הכללי, ואף החלה לקבל ביטוי ממסדי כחלק מתהליכי שינוי נרחבים יותר המתרחשים בחברה הישראלית . כך חזרה פרשת ילדי תימן לדיון הציבורי, הוקמה ועדת ביטון שיועדה להרחיב את לימוד ההיסטוריה והתרבות של קהילות המזרח, שרת התרבות דאז מירי רגב העלתה לדיון את שאלת האיזון בחלוקת המשאבים לתרבות, ונושאים נוספים הנוגעים לתחום זה הגיחו לדיון הציבורי .
|
|