|
|
עמוד:10
10 יפעת מואס האלה היה שהן פעלו בתל אביב-יפו וחלקו אידאולוגיה שמאלית רדיקלית עם קווי יסוד דומים . בתחילת ,2011 עם תחילתו של האביב הערבי, הוזמנתי על ידי חברי הארגון להפגנה שנערכה בכיכר ליד שוק הכרמל . מטרת ההפגנה הייתה להביע תמיכה בעם המצרי במאבקו להפלת שלטונו של הנשיא מובארכ . בהכנה להפגנה פגשתי פעיל, משורר וסופר, שהצהיר שהוא תומך במפלגת בל"ד כי הוא מזרחי, והסביר את תמיכתו בברית ה"הגיונית" בין הערבים למזרחים כחלק ממאבק במעשיה של האליטה האשכנזית בישראל . זו הייתה הפעם הראשונה ששמעתי עמדות כאלה במסגרת הפעילות שלי והן נתפסו בעיניי כחריגות, בשל הניגוד לדימוי הציבורי הרווח של "המזרחי הימני" . כחודשיים לאחר מכן, לקראת הפגנה שתוכננה ליום האישה, נכחתי בפגישה שנועדה לתכנון צעדה משותפת של ארגון "מען" ועמותת "אחותי", ארגון של נשים פמיניסטיות מזרחיות . הניסיון לשיתוף פעולה נכשל בשל חילוקי דעות על מימון האירוע, מי יצעד בו, וכמות המשתתפות שיצליח כל ארגון לגייס . אך מבחינתי, הייתה זו הזדמנות נוספת וחשובה להכיר מקרוב את האקטיביזם השמאלני-מזרחי-רדיקלי שפעל אז במסגרת קבוצות האקטיביזם התל אביביות . ביוני 2011 הסתיימה השנה האקדמית ואיתה סיימתי גם את פעילותי ב"מען" . אבל השנה שביליתי בקרב הקומוניסטים הייתה מעוררת מחשבה, באופן שהוביל אותי להתעמק בניסיון להבין את המתרחש בעולם האקטיביזם התל אביבי . תוך שהתחלתי לגבש רעיון למחקר שיעסוק ברדיקליזם עירוני, התבלטה שוב לנגד עיניי הקבוצה הקטנה של הפעילים המזרחים ( שאותם כיניתי "מזרחים מצביעי בל"ד" ) , מי שהביעו תמיכה ברעיונות שמאל רדיקלי ובחיבור בין מזרחים לפלסטינים . המורכבות ברקע החברתי-תרבותי של חבריה עורר עניין : שיערתי, בהתאם לדימוי הציבורי הרווח של "המזרחי הימני", שלפחות חלק מפעילים אלה גדלו בבתים
|
|