|
|
עמוד:14
בעז שושן 14 מאידך, היו כר פורה לדמיון שמצא ביטויו בפולקלור עשיר . כך לגבי המקדשים, הפירמידות או אלכסנדרייה, שתולדותיהם היו לוטות בערפל . במקביל לכך הושפע היחס לשרידי העבר מגישה מוסלמית מחמירה, מתאוות ממון ושאיפות שליטים, ואלה הותירו לעיתים צלקות מוחשיות למדי על העתיקות בדמות פגיעה שאינה בת-תיקון . מקצת מכל מה שנכתב על כך בתקופה הנדונה מובא בפרקים השלישי עד חמישי . התקופה העות'מאנית, שראשיתה במצרים בשנת ,1517 עלומה באשר לנושאים שנדונים בחמשת הפרקים הראשונים . מעט מאוד ידוע מה נכתב עליהם, אם בכלל . שני הפרקים האחרונים מדלגים כרונולוגית ומתמקדים בפרק הזמן שבין תחילת המאה ה- 19 לתחילת המאה העשרים . על תקופה זו ועל הקשר שבין התעוררות הלאומיות המצרית לעבר הפרעוני נכתבו מחקרים רבים, חלקם נגישים גם לקוראי עברית . כאן המטרה לעסוק בנושאים פחות מוכרים שקשורים לדיון בפרקים הקודמים . עניינו של הפרק השישי הוא השפעת האגיפטולוגיה המערבית על כניסתם ההדרגתית של מלומדים מצריים לשורותיה . כיצד התנתקו הללו מהפולקלור שנוצר בעבר ? כפי שנראה, התהליך היה כרוך בהתמודדות כפולה . מחד, עם מורשת שלא היה קל לערער עליה, לנוכח הגיבוי הדתי והממסדי שקיבלה, ומאידך עם מחסומים שהציבו חוקרים מערביים בעלי עניין . בהינתן הקשיים הללו, היכן ניצבת כתיבתם של חלוצי האגיפטולוגיה המקומית על תולדות מצרים ועל השרידים הארכאולוגיים שנחשפו בהשוואה עם כתיבתם של בני התקופה המוקדמת ? לכך מוקדש הפרק השישי . אלא שהשנויים שחולל העיסוק המחקרי היו רק פן אחד של שדה העתיקות המצרי . במקביל למחקרים על מצרים הקדומה שפרסמו ראשוני האגיפטולוגיה המצריים, בעיקר בצרפתית ובערבית, התנהל שוק עתיקות בהיקף רחב, שבו פעלו סוחרי עתיקות מקומיים לצידם של מערביים . אצלם לא עוררו השרידים העתיקים יראת כבוד וסקרנות מדעית
|
|