מבוא

עמוד:13

האסלאם ומצרים הקדומה 13 הלה את השיר הישן של אוס מצא לנכון לתרום שיר משלו . לא היה זה השיר האחרון לנוכח הדמויות המדוברות ששמשו השראה, כך מסתבר, ליותר מאשר פייטן אחד . לא כאן המקום להרחיב על המשך "ההיסטוריה" של תדמור כפי שמפרט יאקות בערך שכתב . היא הייתה רק אחד האתרים העתיקים שראו מוסלמים ובני דתות אחרות בחבלי ארץ שונים של עולם האסלאם . אשר לאחמד עבד אל-כרים הנזכר לעיל, אם אמנם ביקר בתדמור, היה זה כנראה לפני אמצע המאה העשירית ולדידו ידע את אשר הוא סח . גם אם נתייחס לעדותו בחשד מוצדק של קוראים מודרניים, לא נתקשה להסכים אתו לגבי הסיפא של דבריו כפי שמופיעים לעיל . בכל הנוגע לעתיקות מן העבר הרחוק נותרה מצרים ללא מתחרים . מטרתו של ספר זה להתמקד בשרידיה הקדומים של מצרים, כפי שמדווחים עליהם כותבי ערבית לדורותיהם ולהתייחס לשורה של שאלות . מה ידעו בני מצרים המוסלמית על תולדות מצרים העתיקה או, ליתר דיוק, מה סברו שידעו ? כיצד פרשו את השרידים שאליהם נחשפו ? אילו מהם זכו לתשומת לב מיוחדת ? מה ידעו או סברו שידעו עליהם ? בחמשת הפרקים הראשונים נבחן שאלות אלה לאור העדויות שמופיעות אצל כותבי ערבית על התקופה שבין המאה התשיעית לשלהי המאה ה- 15 . הפרקים הראשון והשני - עניינם ההיסטוריה המצרית הקדומה כפי שהייתה מוכרת בתקופה זו בשתי גרסות עיקריות . האחת הושפעה מחומרים תנ"כיים, אך עיצבה אותם באופן שונה, בין בשל מידע שגוי, חלקי, או מתוך כוונת מכוון . השנייה נשענה בתחילה על מגוון מקורות אחרים, קדם-אסלאמיים אף הם, אך בהמשך המריאה על כנפי הדמיון למחוזות אחרים . המשותף לשתי הגרסות ההיסטוריות שציידו את המבקרים באתרי העתיקות, מלומדים כהדיוטות, בבדל מידע אותנטי או אף בפחות מכך . סקרנות והתפעלות מחד ונתק ממידע שיכלו לספק הכתובות ששרדו, אך היו בלתי ניתנות לפיענוח

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא