היש הוא יש

עמוד:14

בעל כורחו בתעתועי ארוס-שחור על מנת לחיות את החיים בעירומם משעה לשעה . להשיג בדרך לא דרך אוכל בשביל לשרוד את היום זו עבודת חיים הכרוכה במוות ; לדאוג לאוהל, לשמיכות, לאש - הבה נעדכן את לוינס שאלה פעולות המֵעבר בעזה, זו העודפות האבסורדית-גרוטסקית של עזה הסובלת מאינפלציה ממארת בבשרה, כלומר עודף של צורת חיים מתפרצת ובלתי מוכלת / נשלטת על ידי החיים עצמם המכוּנה מוות / מכוֹנת מוות . מיותר לומר שבעזה אין שמץ של רומנטיזציה ביחס למוות, יצר החיים העודף אינו מכרסם עד מוות, התשוקה אינה הרסנית, מה שנהרס נהרס ללא חדוות הרס עצמי, אלא אם כן השורד-העליון של עזה הוא מאמין קתולי . המוות בשיא תפארתו כבר נוכח, לא צריך להמציא אותו מחדש, הוא אינו נחגג בפרוורסיה כמו בסחרחרת האהבה המורבידית בין גבר לאישה אצל מרגריט דיראס ( בנובלה "מחלת מוות" משנת 1982 ) , אשר שוב ושוב מכליאה, 6 בין אהבה, תשוקה בהמשך למסורת של הקורפוס הנוצרי, ומוות, שכן האייקון הצלוב שלה ( כפי שבלאנשו מציין ) כבר 6 . וכך בלאנשו על "מחלת מוות" של דיראס : "אולם, בלא שיהיה כאן שמץ חילול קודש, יש בקיומה הנפרד משהו מהקדוש, במיוחד כאשר היא מציעה בסופו של דבר את גופה, כמו שהגוף של סעודת הקודש הוצע כמתת מוחלטת, נצחית" . מוריס בלאנשו, הקהילה שאין מודים בה , עמ' 93 . תרגום : עידו בסוק, רסלינג, 2025 . עידן צבעוני 14

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא