|
|
עמוד:12
2 אנשים רבים בעזה מחכים למותם, כך לפי חירום מתמשך . עדותם ; הם מעדיפים למות מאשר לחיות חיים שניטלו מהם החיים עצמם, חיים שסולק מהם כל מה שאנו מבינים תחת המושג חיים : "זה אינו גיהינום כפי שמדמיינים אותו התיאולוגים . זה איננו צדק אלוהי . זה לא אגם האש מתוך חזון יוחנן [ . . . ] אני כותב את הדברים האלה כעד . כנביא . כאדם שגורלו נחרץ, כרופא, כרוח רפאים . אני כותב את הדברים כי מישהו חייב . כי אם נמות מבלי שמישהו ידבר, אז אפילו אלוהים לא ימצא את עצמותינו . אני כותב מרצועת עזה, מתחת להריסות, מתחת לשמים, מתחת להיסטוריה . 3 עדיין נושם . בינתיים" . ובכן, בקושי אבל עדיין נושם, על סף חיים ועל סף מוות, כך כותב עז א-דין שהאב כעד-נביא-רופא-רוח-רפאים מתחת להריסות ומתחת להיסטוריה שקברה אותו חיים, מכיוון 2 . על פי ג'ורג'יו אגמבן, במצב החירום החוק מושעה או נעקף באופן זמני על ידי הריבון על מנת להתמודד עם איום ממשי, עד אשר מצב החירום הופך להיות מצב העניינים הנורמלי . מיותר לומר שעזה הייתה במצב חירום הרבה לפני 7 באוקטובר ,2023 והדברים תקפים לשטחים הכבושים מאז 1967 . "חיים חשופים" על פי אגמבן הם חיים נטולי הגנה משפטית . נדמה שהניסוחים המעודנים של אגמבן ביחס למצב החירום מתקשים ללכוד את האסון ששמו עזה במלחמה הנוכחית, שכן כאשר המציאות הנתפסת עוברת אקסטרפולציה גם השפה הולכת בעקבותיה . 3 . עז א-דין שהאב, "מכתב מהגיהינום" . הארץ , 25 / 8 / 31 . עידן צבעוני 12
|
|