|
|
עמוד:VIII
VIII לפרקטיקות שהיו נאסרות ונחשבות לעינויים בכל הקשר אנושי אחר . היא מראה כיצד התנאים המבניים של הזנות — הכוללים בידוד חברתי, חפצון קיצוני וחדירות פולשניות חוזרות ונשנות — עונים על ההגדרה הקלינית של עינויים ( Farley, 2024 a, 2024 b ) . בשנת 2018 פרסמה פארלי סקירה ביקורתית מקיפה על המדינות שמיסדו את הזנות ( כגון גרמניה והולנד ) , ובה הוכיחה כי המיסוד אינו מעניק לנשים רשת הגנה כפי שטוענים מצדדיו אלא להפך, הוא מנרמל את הניצול ואף מגביר את הביקוש לסחר בבני אדם ואת האלימות כלפי נשים בחברה ( Farley, 2018 a, 2018 b ) . פארלי הקדישה חלק מעבודתה גם לחקר הגברים שקונים מין . היא ערכה ראיונות עומק עם אלפי צרכני מין במדינות שונות ( כולל גרמניה, ארה"ב וסקוטלנד ) , וחשפה את העובדה שצרכנים רבים מודעים לכך שהנשים אינן רוצות להיות שם ושהנאתם נובעת בין היתר מהידיעה 8 פארלי מצאה כי גברים הקונים מיןשהם קונים שליטה וצייתנות . אינם "גברים בודדים" המחפשים קִרבה, אלא גברים הדוגלים בעליונות גברית ונוקטים תוקפנות מינית ( 2008 Farley et . al, ) . היא הראתה כי צרכני מין נוטים יותר מגברים אחרים לבצע עבירות אלימות נוספות נגד נשים . עם עלייתה של תנועת Me Too הרחיבה פארלי את הדיון לזירה המוסרית-ציבורית, כאשר פרסמה מאמר משפיע שכותרתו " MeToo # Must Include Prostitution " ובו טענה שאי אפשר לדבר על הסכמה ועל פגיעה מינית בלי לכלול את הנשים המופקרות ביותר בחברה ( Farley, 2018 a ) . במאמרה "פורנוגרפיה וזנות : נרמול אלימות נגד נשים וילדים" ( Farley, 2023 ) ביססה פארלי את הקשר המבני ההדוק בין צריכת תוכן מיני אלים ובין הפרקטיקה של הזנות בשטח . פארלי טוענת כי הפורנוגרפיה המודרנית משמשת "מדריך הכשרה" לצרכני זנות, בכך שהיא מנרמלת פרקטיקות 9 ממצאיה, המבוססים משפילות והופכת אותן לנורמה מינית מקובלת . על ניתוח של דפוסי צריכה והתנהגות, מעלים כי החשיפה לפורנוגרפיה שוחקת את האמפתיה של גברים כלפי נשים בזנות ומקבעת את התפיסה 8 הבנות אלה מתכתבות עם ההבנות של הנשים שראיינתי — ראו למשל בשיחה עם עפרה בעמ' 113 . 9 עוד על פורנוגרפיה ראו בהמשך, בסקירת פועלן של קתרין מקינון ואנדריאה דבורקין בסעיף "הזנות כמכשיר מרכזי לשימור עליונותם של הגברים ונחיתותן של הנשים" .
|
|