|
|
עמוד:VII
VII בספר, שרואה בזנות מוסד חברתי פוגעני המבוסס על אי-שוויון מוחלט וטראומה מובנית . מחקרים עדכניים מרחיבים את ההבנה שהזנות מייצרת נזקים 7 טראומטיים שנמצאים על קצה רצף החומרה של טראומות מורכבות . חוקרות הראו כיצד הזנות גורמת לנזק נוירו-ביולוגי מצטבר, דומה לזה שנצפה אצל קורבנות עינויים, הכולל פגיעה ביכולת האינטגרציה של המוח ואובדן של תחושת העצמי הרציף . המחקר העדכני עוסק בדיסוציאציה כמנגנון שמאפשר לגוף ולנפש לשרוד בתוך גוף שחווה פלישה בלתי פוסקת ( 2015 Farley, 2015 b ; Kraus, ) . הממצאים המרכזיים והמקיפים ביותר בתקופה שבה נכתב הספר היו של ד"ר מליסה פארלי ( Farley ) , שהייתה ועודנה חוקרת הזנות המרכזית בעולם . פארלי, פסיכולוגית קלינית וחוקרת אקדמית המחברת בין המחקר לשדה המעשי, פרסמה אז את מחקריה רחבי ההיקף על זנות ברחבי העולם . ממצאיה הבינלאומיים עלו בקנה אחד עם הממצאים שעלו מהמחקר שלי ועם ההבנות לגבי משמעות הזנות כטראומת קיצון שגיבשתי מתוך עבודתי הקלינית עם נשים בזנות בישראל . מחקריה סיפקו תיקוף אמפירי גלובלי משמעותי לתפיסה המזהה את הזנות כזירה של אלימות וניצול מובְנים, ולא כ"עבודה" . מחקריה הנרחבים, כגון מחקר שערכה על זנות בתשע ארצות ( 2003 Farley et . al, ) , צוטטו בספר ( עמ' 42 ) . הכתיבה של פארלי מאז 2008 ועד היום היא אולי הגוף המחקרי המקיף והעקבי ביותר המבסס את התפיסה של זנות כטראומה מורכבת וכמערכת של אלימות מאורגנת . פארלי לא רק סיפקה נתונים, אלא שינתה את הטרמינולוגיה המקצועית שאנו משתמשות בה . לאורך שני העשורים האחרונים העמיקה פארלי את התזה המרכזית הרואה בזנות צורה של אלימות וניצול ולא "עבודה" . היא הדגישה כי הטראומה אינה תוצאה של אירועים חריגים בזנות, אלא טבועה בעצם האקט המיני שנעשה ללא רצון ( 2008 Farley, ) . היא העניקה תוקף מדעי ונוירו-ביולוגי לטענה שזנות מייצרת פגיעות נפשיות ומוחיות קשות הדומות לאלו של ניצולי עינויים ( Farley, 2014, 2021, Farley et . al, 2018 ) . היא מתעדת רמות קיצוניות של דיסוציאציה, "מוות נפשי" ואובדן זהות, וטוענת כי בכל הנוגע לזנות החברה המערבית נותנת לגיטימציה 7 כפי שכתבה הרמן ( 2003 Herman, ) , הזנות היא אחת הטראומות הקשות ביותר המוכּרות לנו, והיא מאתגרת את חזית הידע הקיים על טראומות ועל טיפול בטראומות .
|
|