|
|
עמוד:II
II ההתעללות מהילדות . תעשיית הזנות נשענת על הפקרתן של ילדות, נערות ונשים ועל ניצולן המיני בילדות ובבגרות על ידי גברים מכל שכבות החברה . הקולות האותנטיים של הנשים נותרו מטלטלים כתמיד, אך המסגרת המקצועית והמחקרית שדרכה אנו מבינות אותם התקדמה מאוד . אם בשנת 2008 המושג הפרעת דחק פוסט-טראומטית מורכבת ( Complex PTSD ) ( הרמן, 1994 ) עשה את צעדיו הראשונים, כיום הוא עומד בלב ההבנה של הנזק המצטבר בזנות . אנו מבינות כיום כי הסימפטומים הנפשיים המורכבים אינם "בעיה אישיותית" אלא תגובה נורמלית למצב בלתי נורמלי מתמשך, החל מהילדות והמשך במהלך הניצול בזנות . השימוש השגרתי והנורמטיבי כביכול בשירותי זנות מאפשר עיוורון חברתי : הוא מונע מאיתנו לראות שמדובר במנגנון של ניצול מיני ואונס ממוסד . יתרה מכך, הזנות היא פדופיליה ממוסדת : היא מאפשרת לגברים מבוגרים לנצל מינית נערות וילדות מתחת לגיל ההסכמה לקיום יחסי מין, שכן רבות מהנשים מסורסרות לזנות כבר בגילאים צעירים מאוד . החברה מאפשרת לתעשיית הזנות לאסוף את הילדות שנפגעו בילדותן ולהמשיך את שרשרת הניצול תחת מעטה של "בחירה" ושל עיסוק חופשי, שעה שבפועל מדובר בשחזור אלים ומתמשך של הטראומה הראשונית . כשכתבתי את הספר השתמשתי בטרמינולוגיה שהייתה מקובלת אז במחקר ובשיח הציבורי . קראתי למחקר שלי "חווייתן של נשים שעסקו בזנות רחוב בישראל", ובספר השתמשתי במונח "עסקו" בזנות . היום, ממרחק השנים ולאור העמקת ההבנה שלי את המנגנונים הדורסניים של תעשיית המין, אני בוחרת במילים אחרות . המונח הנכון הוא "נוצלו בזנות" . השינוי הזה אינו רק סמנטי : הוא מבטא את ההכרה בכך שזנות אינה עיסוק או עבודה, אלא מערכת של אלימות וניצול . פגיעות מיניות בילדוּת, דיסוציאציה וזנות — מבט אישי אחד הממצאים המרכזיים במחקר על הזנות היה ההבנה שדיסוציאציה ממלאת תפקיד מרכזי בהסללת נשים לזנות . הדיסוציאציה, שהיא מנגנון הישרדות קיומי לילדה שעוברת התעללות מינית, מנוצלת בהמשך על ידי הסרסורים, שבוחרים ביודעין בילדוֹת עם היסטוריה טראומטית כדי לסרסרן 2 בסקירת הספרות לזנות . פרק שלם בספר "מופקרות" מוקדש לנושא זה . 2 ראו פרק שלישי, "ניתוק, שכחה וזהויות מתחלפות : דיסוציאציה אישית וחברתית בזנות", עמ' 146 – 169 .
|
|