|
|
עמוד:10
10 פרודוקטיביות אטית הוא נסע מביתו בפרינסטון ליערות האורנים יותר פעמים משעלה בידו לזכור, ולעתים קרובות לקח איתו לנסיעות שק שינה כדי להאריך את שהותו שם . הוא קרא את כל הספרים הרלוונטיים ודיבר עם כל האנשים הרלוונטיים . כאשר הגיע הזמן להתחיל לכתוב, הוא הרגיש שהוא לא מסוגל להתמודד 6 עם המשימה . "חוסר הביטחון בתחילת הדרך נראה לי רציונלי", הסביר . "אין חשיבות לכך שהצלחת במשהו אחר בעבר . המאמר האחרון שכתבת לא יכתוב בשבילך את המאמר הבא" . אז הוא נשכב על שולחן הפיקניק שבחצר ביתו, הביט מעלה אל ענפי עץ המילה, וניסה לחשוב איך לשלב את מה שהכילה ערֵמת המקורות והסיפורים שצבר . הוא נשאר על השולחן ההוא במשך שבועיים עד שסוף-סוף צץ פתרון למצוקה : פרד בראון . בשלב מוקדם בתחקיר שלו פגש מקפי את בראון ( Brown ) , בן 79 , שגר בבקתה עמוק ביערות האורנים, והשניים טיילו יחד ימים רבים באזור . ההתגלות שהקפיצה את מקפי מהשולחן שבחצר היתה שבראון התחבר בצורה כלשהי לרוב הנושאים שעליהם רצה לכתוב במסה העיתונאית שלו . הוא יוכל להציג את בראון כבר בהתחלה ואז לבנות את הנושאים שרצה לטפל בהם כסטיות מהסיפור הראשי על הרפתקאותיו עם בראון . אפילו לאחר רגע ההתגלות הזה, עברה יותר משנה עד שהצליח מקפי לסיים את כתיבת המסה . הוא עמל עליה במשרד צנוע ששכר ליד רחוב נסאו בפרינסטון, מעל חנות של אופטומטריסט ומול מכון עיסוי שוודי . המסה המוגמרת מנתה למעלה מ- 30 אלף מילים וחולקה לשני חלקים שפורסמו בשני גיליונות עוקבים של המגזין . כמסה עיתונאית, זהו פלא של כתיבה . זהו גם אחד האהובים בין מאמריו הרבים של מקפי . אך הוא לא היה נוצר ללא נכונותו של מקפי לשים בצד כל דבר אחר ופשוט לשכב על הגב, להביט לעבר השמים, ולחשוב עוד ועוד כיצד לכתוב משהו נפלא . נתקלתי בסיפור על גישתו הבלתי נחפזת של מקפי בראשית ימי המגפה העולמית של נגיף הקורונה . בלשון המעטה אפשר לומר שזאת היתה תקופה מסובכת לעובדי מגזר הידע . במהלך האביב מלא החרדה, בהשפעת המתח שעוררו שיבושי המגפה, אי-נחת שהלכה והתבשלה זמן רב בקרב עובדים שעמלו למחייתם ליד שולחנות עבודה ומול מסכי מחשב החלה לעלות על גדותיה . אי-הנחת נבעה מהדרישות להיות פרודוקטיביים . בכתיבתי על טכנולוגיה והסחות דעת עסקתי לעתים קרובות בנושאי פרודוקטיביות, וכעת חשתי באופן ישיר את תגובת-הנגד המתעצמת . "שפת הפרודוקטיביות היא
|
|