|
|
עמוד:12
21׀ דוד אבודרהם 12 מחורר ואוורירי, בצפיפות אינטימית . עד מהרה הציפו הגשמים העזים את האוהל, ומיטות השדה שקעו להן בבוץ הלבנוני . בגלל רמת הכוננות הגבוהה לא הורשינו להסיר את החרמוניות ואת נעלי האוויר הקנדיות, אף לא לצורך אוורור קצר . מים חמים למקלחת לא היו ולכן מצאנו את עצמנו במשך שלושה שבועות רצופים בתוך הלבוש האלפיני, ספוגים עמוק בבוץ שאיתו קמנו בבוקר ואיתו נכנסנו אל תוך שקי השינה בלילה . בין משימות תחזוקת המוצב והשמירות הוטלו עלינו משימות פתיחת ציר, מארבים מול הקומנדו הסורי וירידה מפרכת למארבי לילה בביצות בקעת הלבנון, אזור שורץ מחבלים . כמעט לא נשמעו תלונות מצד הלוחמים : הכול הבינו את מצב החירום והתגייסו לביצוע כל משימה, חרף התנאים הקשים שחווינו שם — יותר מאשר בכל השירות הצבאי . את רוב המפקדים בסגל הפיקוד לא הערכנו במיוחד, בגלל מערכת יחסים עכורה שנוצרה במהלך מסלול ההכשרה . בלט במיוחד היעדר דוגמה אישית, באופן חריג שזכור לי היטב . מפקד הפלוגה היה חדש למדי והחליף מ"פ קודם שהודח בשל התעללות מפקדים בחיילים ( הוא טען שלוחמי שקד צריכים להיות חסינים במיוחד ) . שלא כמקובל ביחידות אחרות, סגל הפיקוד לא השתתף בעול התחזוקה השוטפת של המוצב, ולא באיוש עמדות . זאת ועוד, עלינו החיילים נאסר להתקלח, אולם היו מפקדים שארגנו לעצמם מים חמים למקלחת ובכל בוקר היו עומדים לפנינו מגולחים וריחניים . ילדי ישראל המקסימים הרעיפו עלינו חבילות שי, אולם מכל החבילות זכינו לקבל רק את הציורים ואת המכתבים המרגשים, בתוספת קצת מקלות בייגלה, במבה ופופקורן בתפזורת . השוקולדים וחפיסות המטעמים האיכותיות לוקטו במקצועיות רבה על ידי סגל הפיקוד . אף שהיינו חיילים לוחמים ותיקים ומקצועיים, הומטרו
|
|