|
|
עמוד:12
21׀ דאלאס הרטוויג המשפחה שלי לא היתה חייבת לחיות בקרבה כזאת לטבע, מן הסתם . וב- 1983 , כשהגעתי לגיל חמש, נפרדנו במידה רבה מאורח החיים הזה . סגרנו את הבקתה שלנו, מכרנו את הקרקע ועברנו לבית בקרבת עיירה קטנה בשם בּרוֹקוויל . עדיין התגוררנו בסביבה כפרית ( במטע תפוחים מחוץ לעיירה ) , אך אימצנו אורח חיים שגרתי ומקובל יותר . הבית החדש שלנו היה מאובזר בחשמל ובמים זורמים, ואני למדתי בבית ספר קטן עם ילדים אחרים מהעיירה . בעיקרון, הותרתי מאחור את החיבור האינטימי לטבע ואת המקצבים העונתיים שליוו את חיי עד אז . סיימתי את לימודַי בבית הספר היסודי ובתיכון, הלכתי לאוניברסיטה בארצות הברית, השלמתי תואר ראשון באנטומיה ופיזיולוגיה ותואר שני בפיזיותרפיה, והתגוררתי בכמה מקומות ברחבי המדינה . שמרתי על נטייה לחיים בריאים — אכלתי היטב ( יחסית למקובל ) , שיחקתי כדורעף במסגרת תחרותית, טיפסתי על הרים ורכבתי על אופני הרים . אבל לא הקדשתי מחשבה רבה לחיים טבעיים במלוא מובן המילה, וההרגלים האישיים שלי היו מלאכותיים ומנותקים מהמקצבים הטבעיים, בדומה לרוב האנשים בחברה שלנו . המצב הזה התחיל להשתנות ב- 2007 , כשאבי הלך לעולמו בטרם עת כתוצאה מסרטן הלבלב . מותו השפיע עלי עמוקות וגרם לי להתבונן בחיי מזוויות חדשות ולתהות לגבי רבות מהבחירות הנוגעות לאורח החיים שלי . הייתי בחור בריא בן 20 ומשהו . עבדתי במקצוע שאהבתי . הייתי רזה ובכושר טוב . התקיימתי על תזונה שרוב האנשים היו מגדירים כבריאה והתברכתי ברשת ענפה של חברים . כל מי שפגש אותי היה רואה בי אות ומופת לבריאות בהתגלמותה . אבל המציאות היתה יותר מורכבת . עמוק בתוכי ידעתי שלא הכול כשורה . עבדתי קשה מדי והיה לי ברור שאני לא ישן מספיק . היו לי פצעונים גם אחרי גיל ההתבגרות ודלקת כרונית בכתף השמאלית . הרגשתי סטרס ועוררות יתר, ואף שחשבתי שאני די "מאושר" פחות או יותר, הרגשתי גם כעלה נידף, ללא תחושה עמוקה של שלווה ויציבות . היו לי חברים רבים ובכל זאת הרגשתי די מבודד . תהיתי, מה בעצם אני עושה עם החיים שלי ?
|
|