|
|
עמוד:10
10 לקרוא את הנוף במיתוסים הגליליים של שלהי העת העתיקה וראשית ימי הביניים והצביע על שני תהליכים משמעותיים : האחד הוא יצירתו של סיפור ייסוּד עבור הקהילה הגלילית, שסביבו היא מתאחדת ואותו היא מעריצה, והשני הוא הענקת ממד של ״רגיונליות״ ( Regionalism ) לסיפור המקראי . הוא קבע שהן המסורת הנוצרית והן זו היהודית – בשלב הפורמטיבי של עיצובן ופיתוחן – חלקו מערכות דומות ולעיתים זהות של סמלים, רעיונות ודרכי ביטוי . לצידו, בן-אליהו הצביע במחקריו על המפה המנטלית כעוסקת בהגדרתו של מקום או מרחב כתוצר של זיקה בין שלושה מושגים : חלל, זמן ומשמעות, ומכאן שתיתכן שונוּת באופן שבו מצטיירת המפה המנטלית בתודעתם של אנשים שונים או של קבוצות שונות . נדבכים נוספים שעליהם אבקש להתבסס, כפי שיפורט בהמשך, הם עבודתו המחקרית של עוזי ליבנר על תולדותיו ודרכי התפתחותו של הגליל היהודי וכן מחקריהם המגוונים של עודד עיר-שי והלל ניומן, שהאירו פנים רבות בחקר היחסים בין יהודים לנוצרים בשלהי העת העתיקה . בנייתה של ״המפה המנטלית״, או מיפויו של עולם האמונות והדעות של היהדות במרחב הגלילי, ייעשו הן דרך ניתוח הממצא הספרותי והן דרך חקר הממצא החומרי והאפיגרפי . בהמשך דברַי במבוא ארחיב על משמעות המושג ״מפה מנטלית״ . כעת רק אציין שתהליך התפתחותן של מפות מנטליות כמעט ולא נדון במחקר בהקשר של ההיסטוריה של העת העתיקה . בפרט, יישומה של מתודולוגיה זו בחקר הגליל בשלהי העת העתיקה מהווה מהלך חדשני היוצר סינתזה של מגוון המקורות הקיימים בגישה רב- תחומית המבקשת להעמיד בפנינו תמונה מוכללת של התודעה של יהודי הגליל בתקופה זו . בהתאמה לשלושת גורמי ההשפעה שעיצבו את אותה ״מפה מנטלית״ נחלק החיבור לשלושה חלקים . החלק הראשון עוסק בעולם האמונות והדעות המשמר את תודעת העבר ובדרכי עיצובו של הזיכרון הקולקטיבי בגליל היהודי . זיכרון זה התפתח סביב שלושה מוקדים : בית המדרש וספרות חז״ל, בית הכנסת ומגוון תכניו והמרחב הגלילי עצמו . הפרק הראשון מתמקד בזיכרון של הסיפור המקראי, בתהליכי העתקתו למרחב הגלילי ובדרכי ביטויו בנוף הגלילי . הפרק השני בוחן את עיצוב הזיכרון החשמונאי בגליל ומצביע על מקומו המשמעותי בעיצוב התודעה של יהודי הגליל . החלק השני מוקדש לבחינת ביטויו של הפולמוס היהודי-נוצרי, ובפרט – הקרב התודעתי על הגליל בין היהדות והנצרות והשתקפותו בתודעתם של תושבי הגליל . הפרק השלישי בוחן כיצד נתפס הגליל בתאולוגיה ובספרות של הנצרות הקדומה, בעיקר מנקודת מבטה של ההנהגה הנוצרית בארץ ישראל במאה הרביעית לספירה . הפרק הרביעי עוסק בדמותו החידתית של יוסף הקומס ובניסיונותיו לבנות את הכנסיות הראשונות בגליל . הפרק החמישי מציג מספר מסורות פולמוסיות נוספות הקשורות לגליל ולמקומו בתודעתם של היהודים והנוצרים בני התקופה .
|
|