|
|
עמוד:14
חיים חזן 14 של המצפון האישי הנטוש יוצא בשכרו של המצפן הממסדי, המתגמל במשרות, תקציבים, הכרה וקידום . ואף על פי כן מוצאים אנתרופולוגים דרכי מילוט ומעקפים, על מנת לחיות בשלום עם יושרתם, תוך תשלום מס שפתיים נחוץ לכללי הטקס של כתיבה, שפה, דקדוקי שיח ובמות פרסום בהתאמה . הקוואליה ( Qalia ) והסובייקטיביות המחקרית הטענה האנתרופולוגית השגורה שהחוקר הוא אף כלי המחקר, שידיעה זהה ליודע וכי האובייקט מתמזג בסובייקט, מבטלת את ההפרדה הפוזיטיביסטית בין מושא החקירה להליך המחקרי ומציבה את תפיסותיו ותובנותיו של החוקר, כמו גם את אלה הלא מודעות, הגופניות והחושיות, במרכז ההתנסות המחקרית . המקבץ הסובייקטיבי הזה, המכונה לעתים Dalsgaard , 2025 ( Qualia ) , הוא ייחודי לכל אדם ומכאן שכמו כל חווייה אישית, אין דרך לחלוק אותו אלא לעבדו, לשמרו ולשתפו באמצעות שפה מוסכמת המאפשרת תקשורת . באותה עת, השפה הזו מקהה את ערכו הסגולי האותנטי של האנתרופולוג, הרוחץ בנקיון כפיו הדיסציפלינארי, המחפה על הוויתור על נטיות ליבו האתיות . האתגרים הכפולים של האנתרופולוג בפני האנתרופולוג, המעבד את חוויית השדה באמצעות תפיסותיו המובנות ומנגנוני הקידוד המפענחים אותה, עומדים שני אתגרים העלולים להפריך את האמונה ביושרתו האישית . האחד הוא הנאמנות לשדה, שמאפייניו עשויים להיות מנוגדים לאלה של עולמו המוסרי של החוקר ואילו האחר נעוץ בהיותו של האנתרופולוג נווד טריטוריאלי-חברתי ואינטלקטואלי, המצוי תדיר באי-וודאות קיומית ומקצועית לנוכח נסיבות משתנות ולא צפויות ( 2012 , Hazan & Hertzog ) . אלה מחייבות תנועה מתמדת כמעט קלידוסקופית, של נקודות מבט לצד הסתגלות בלתי נלאית לתמורות בשדה עצמו וביחסים בינו לבין האנתרופולוג שבתוכו . ציר הקירבה והריחוק מכאן, שמעמדו של האנתרופולוג כזר, מועד לתמורות, לעתים תזזיתיות, הפיכות ומתהפכות, לאורכו של ציר המוכרות והאחרות, שבקצהו האחד קירבה אינטימית
|
|