|
|
עמוד:11
מבואא האנתרופולוגיה כשדה של אתיקה 11 מפתה לאמץ את ערכי החברה הנחקרת ובכללם את אבני הבוחן המוסריות השוררות בה, שהרי ההזדהות עם השדה אמורה להפיל את המחיצות בין חוקר לנחקר . כך, אמונות מעוגנות תרבות בכוחו של כישוף, באחיזת רוחות, במיזוג בין האנושי לחייתי, בכוח המאנה המפיח חיים בכול, באפליה מגדרית, או בדיכוי מיעוטים, עלולות לאתגר תפיסות ליברליות של שוויון, רציונליות מערבית וחופש, המוצגות לפיכך כאתנוצנטריות, יורוצנטריות ותלויות עולמו של החוקר . המודעות האנתרופולוגית לפערים מעין אלה סותרת מעיקרה כל הליכה חד- משמעית, בעקבות קריאת כיוון ערכית אחודה . נהפוך הוא, הגיונה המוסרי של היחסיות התרבותית עלול לגרור בעקבותיו כפירה מוכרחת בערך אוניברסאלי כלשהו תוך הצמדות לעקרון ההקשריות של ההבחנה בין טוב לרע, עד כדי גילוי הבנה לאמונות ופרקטיקות הנתפסות כנלוזות בעליל . ההזרה כמכשיר בלימה מוסרי דווקא ההזרה, המשמשת את האנתרופולוג ככלי תודעתי ספקני להצבת נקודת מבט חלופית לזו המקובלת, כזו שאינה מובנת מאליה, על התופעה הנחקרת ממנה אף הוא חלק, היא זו המונעת ממנו נחרצות מוסרית . זאת ועוד, ההכרה המתעצמת בצידוקה של האנתרופולוגיה כמעשה פרשני דיאלוגי בין ילידים לחוקר ( 1974 Geertz ; Crapanzano , 1980 ) , הופכת קבעונות מוסריים לנזילות ומותנות מצבים משתנים, כך שהזמן הוא הציר שלאורכו המזוגזג והמתעתע מגולגלות ומוסבות אבני בוחן מוסריות, על פי התאמתן לבניין הנסיבות האתנוגראפיות המתחלפות . לכך יש להוסיף, שקולו של השדה בשיג ושיח מוסרי זה אינו אחד ואחיד, אלא לעולם יהיה צבר קולות, שלא בהכרח נשמעים מאותה תיבת תהודה . מוסר תועלתני יחסי ואכן טיבעו של המחקר האנתרופולוגי חומק מן המוסר הקנטיאני ומתמסר למוסר תועלתני יחסי וככזה הוא פרי השדה ממנו הוא צומח . מכאן, שכול שדה מנביט שיחים מוסריים שונים משדות אחרים ואף מאותו שדה בעונות שונות . מכיוון שההתקשרות והתקשורת בין חוקר לנחקרים עשויות להיות כה אמיצות, המעורבות האוקסימורונית של תצפית משתתפת מאבדת את הסתירה הפנימית המובנית בה והופכת לעירוב חווייתי של קשר גורדי-תלותי . התרת קשר זה
|
|