|
|
עמוד:10
חיים חזן 10 לפרוטות בירוקרטיות של איסורים והיתרים, הנכפים בכוחם של אישורים, תקנונים ומענקים . כל אלה מוזנים ונתמכים על ידי ממסדיה של הקהילה האקדמית, ההופכים את רוח הזמן הליברלית למזג דיסציפלינארי ממשמע ומשתיק, המסנן דעות, מעקר פרסומים, מצנן התרסה ופקפוק ומשבית כל ניסיון לחשיבה דיאלקטית ולאיפכא מסתברא, שביסודו של כל מחקר שאינו כיתתי או דתי . המוסר הרב-ממדי של האנתרופולוג ההחלה של קני מידה מוסריים בשם אמונותיו של המסדר האנתרופולוגי השורר בעת כלשהי, גם במסווה של הקפדה על אמינות מקצועיות ודבקות בנהלים מוסכמים, היא בעייתית במיוחד במקרה של מחקר האדם . זאת משום שאנתרופולוגים חשופים למערכות מוסריות שונות ולפרקים צולבות : זו של בית גידולו התרבותי של החוקר, זו של תרבות נחקריו וזו של דיסציפלינה הרואה עצמה גם כפרופסיה המחויבת בדין וחשבון על התועלת והנזק שבמעשיה . היבטים אלה של מוסריות ממוסדת מתכנסים לדיון בסוגייה האריסטוטלית של מהות החיים הראויים לחיותם ושהם אף המקור לעיצוב דיוקנו המוסרי של האדם . כל אחת מן המערכות הללו מאופיינת בקודים משלה וזירות המחקר והשיח האנתרופולוגיים הן הקרקע ממנה צומח המשא ומתן בין החוקר לבין עצמו, על נטיותיו והכרעותיו בפנייה לצופן זה או אחר . מכיוון שנסיבות המחקר והכתיבה על פיו משתנות חדשים לבקרים, אף כיוונן ומשקלן של בחירות מוסריות נתון לתמורות מתמידות וכך אף העמידה בפני הדילמה של פתיחות ותעוזה מחקריים, פריצת גבולות ושבירת שורות . זאת אל מול מגבלות האחריות החברתית והאישית אותן מטיל האנתרופולוג על עצמו, גם במחיר של ויתור מדעת או שלא מדעת על חשיפתו והפצתו של ידע . ואמנם, אם שורש החלטותיו המוסריות של האנתרופולוג נעוץ בליבו של שכנוע פנימי עמוק בצדקת דרכו ועמדותיו, הרי שהמגבלות העצמיות הללו עשויות להיות מוצגות כביטוי לאותנטיות ויושרה, עד כדי הפיכתן למעין תיאולוגיה אנתרופולוגית ( 2019 , Furani ) , המתכחשת מבלי משים למראית פניה המדעיים של הדיסציפלינה . היחסיות התרבותית והפרדוקסים שלה מכאן, שלהגנות המוסריות המחפות על האנתרופולוג מפני ביקורת ציבורית ועצמית מקורות מגוונים ולעתים אף סותרים . כך, למשל, היחסיות התרבותית
|
|