|
|
עמוד:13
השיר הפרוטוטיפי של ויזלטיר 13 השינויים, המשתרר בעשר השנים האחרונות, יתואר בהמשך . רוחב התופעה הוא-הוא העניין . אני טוען שיש לוויזלטיר פרֶדיספוזיציה קוגניטיבית הַמַתְנה כמעט תמיד את התבוננותו בחומרים שנכנסים לשיריו – בין שהיא מכתיבה את עצם הבחירה בהם, ובין שהיא קובעת את אופן עיבודם לאחר שנבחרו . לכן אפשר לדבר בהפשטה על שיר ויזלטירי טיפוסי, בעל משתנים מוגדרים ( מרכיבים, יחסים ביניהם, תהליך הבנה אופייני המצופה מן הקוראים ) ; כמה מן המשתנים האלה מרכזיים, אחרים נלווים, משניים ואופציונליים . אפשר גם להצביע על שירים קונקרטיים כאֶקזֶמפלרים, כדוגמאות מופת אופטימליות של השיר הפרוטוטיפי, ששאר השירים דומים להם באופן מובהק, זה פחות וזה יותר . במלים אחרות : שירים הנראים מנוגדים בעליל, או זרים לחלוטין זה לזה, כגון "נערה מירושלים" ( ב : 50 ) ו"סונטה לפעמים מקבת" ( א : 186 ) ; "מלים" ( ב : 88 ) ו"נזיפה" ( ג : 272 ) ; "אדושם" ( ב : 85 ) ו"יש לי סימפטיה" ( ב : 146 ) ; "ציור נאיבי" ( ב : 244 ) ו"כתובת חשמל נעה" ( ב : 96 ) מגלים דמיון משפחה ניכר . מכלול שירי ויזלטיר הוא אפוא, לפי תפיסתי, משפחת שירים, "קטגוריית-פרוטוטיפ", שיש בה דרגות שונות של חברוּת, וגבולותיה גמישים . יש בה שירים שהם חברים טיפוסיים, חברים פָּר-אקסלנס בקבוצה, ויש החברים רק בקירוב . שירים רבים מקיימים את כל מאפייני הפרוטוטיפ, ובאחרים מתגלה חלק ניכר שלהם, ויש גם מקרי גבול, בשולי הקטגוריה, אך הדמיון לפרוטוטיפ, המתגלה במידה כלשהי בכולם, מאיר את השיר ( "במידה כלשהי" הַיְנוּ, במרכיבים משמעותיים לשיר, לא-אקראיים ) . הפרוטוטיפ מספק אינפורמציה מקסימלית - או לכל-הפחות לא זניחה - על מה שמן-הסתם צפוי 3 בכל אחד מן השירים . 3 דוגמה נפוצה, בדיונים בקטגוריות בפסיכולוגיה הקוגניטיבית, לחברוּת
|
|