|
|
עמוד:12
12 מנחם פרי פניו של הורביץ התכרכמו כשהקליד את מה שכתבתי ( הוא היה אז סַדר הדפוס של חוברות סימן קריאה ) . לא ניחמה אותו טענתי שהמשורר היווני ארכילוכוס, שממנו שאל ברלין את ההבחנה, בעצם מעדיף את הקיפודים, ולא מצא חן בעיניו להיות בחברה הטובה של דנטה, דוסטוייבסקי, הגל, פרוסט ואיבסן . הוא התקנא בחבורה של ויזלטיר : שקספיר, טורגנייב, הרודוטוס, מולייר, פושקין, בלזק, ובעיקר נערצו האירי של יאיר, ג'ויס – חבורה שבה כל יוצר הוא בעל מטרות מגוּונות, אפילו סותרות, ומשתקף אצלו מִגוון רחב של התנסויות, מבלי שיהיה לו מסמר מציק אחד בנעל, מבלי להתאים את חומריו לחזון פנימי חובק-כל אחד . דעתו של יאיר נחה, וחיוך ממזרי עלה על פניו, רק כשהסבתי את תשומת-לבו לכך שמאמרי מציג אותו כ"קיפוד ערמומי", שכן אני כותב בו על המהלכים החדשים, אחת לכמה שנים, של השיר "האחד" שלו . ומצד אחר, הוספתי, השועלים של ברלין, ועימם גם ויזלטיר, הם במבט נוסף רק קיפודים שהשכילו להתחפש לשועלים . הנה בעוד חודש, בישרתי לו, אני עומד להרצות באוניברסיטה ביום העיון השנתי לזכר יוסף האפרתי ( 1977 ) על "מבנה העומק" החוזר בשירי ויזלטיר . ובכך יעסוק גם המאמר הזה : באשכול של קבועים לאורך כל שנותיה של שירת ויזלטיר ; במבנה תֶּמטי פרוטוטיפי, המתגבש אצלו בהדרגה בשני ספריו משנות השישים, מופיע במלוא בשלותו בספרי שנות השבעים – ובעיקר בשירים מסְפרים אלה של ויזלטיר הצעיר, שירים משנות ההשקה של המבנה, הוא יודגם כאן – והוא רלוונטי לא פחות לשיריו בארבעים השנה שלאחר-מכן, עד היום [ 2021 ] , עד לשירי הקובץ האחרון לפי שעה, האדם הנידף ( שהוא בעיני, לא אתאפק, מן הפסגות המרגשות של השירה העברית לדורותיה ) . ההיבט הדיאכרוני – שלבי התהוותו של השיר הפרוטוטיפי הוויזלטירי, והמיפוי המפורט של התמורות שהתחוללו בו במהלך השנים חרף כל הקָ בוע – הוא מעֵ בר לגבולותיו של מאמר זה . רק אחד
|
|