|
|
עמוד:10
זמן רב לפני שיכולתי לשמוע משהו על הפסיכואנליזה , נודע לי שמומחה-לאמנות רוסי , איוואן לֶרמוֹלייֶב , אשר מאמריו הראשונים התפרסמו בשפה הגרמנית מ- 1874 עד ,1876 חולל מהפכה בגלריות האמנות של אירופה בכך שעשה רביזיה בייחוסם של ציורים רבים לציירים מסוימים , הראה כיצד להבחין בביטחון בין העתקים לבין ציורים מקוריים , ובנה אינדיבידואלים-יוצרים חדשים בשביל יצירות האמנות ששוחררו מזיקתן הקודמת . הוא הצליח בכך כי קרא להסיט את המבט מהרושם הכללי ומן המהלכים המרכזיים של ציורים , והטעים את חשיבותם המיוחדת של פרטים משניים , של זוטות , כגון אופן עיצוב ציפורני-האצבעות , תנוכי האוזניים , הילות-הקדושה , ושאר דברים שאין מבחינים בהם , אשר המעתיק הזניח את חיקויָם , ואף-על-פי-כן כל אמן מקפיד לבצע אותם בדרך אופיינית לו . אחר- כך עִניין אותי מאוד למצוא שמאחורי הפסבדונים הרוסי מסתתר רופא איטלקי בשם מוֹרֶלִי . הוא נפטר ב- 1891 כסנטור של מלכות איטליה . נראה לי כי שיטת החקירה שלו קרובה מאוד לטכניקה של הפסיכואנליזה הרפואית . גם היא נוהגת לנחש את הסודי והסמוי מתוך פרטים מזולזלים או חומקים מתשומת-הלב , מתוך השאריות - הפסולת - של ההסתכלות . " Der Moses des Michelangelo ", ב- Imago ב- 1914 בעילום שם ; מ- 1927 התווסף שם הכותב : זיגמונד פרויד במה היתה הקריאה במאמרים של מוֹרֶלי משמעותית לפרויד הצעיר , הרחוק עדיין מן הפסיכואנליזה ? פרויד עצמו מספר לנו : זה היה הרעיון של שיטת אינטרפרטציה המבוססת על אינפורמציה זרוקה- הצידה , על נתונים שוליים - אשר באופן כלשהו מתייחסים אליהם כמשמעותיים . באמצעות השיטה הזאת , פרטים שבדרך-כלל מייחסים להם חשיבות מעטה , והם אפילו טריוויאליים או " טפלים ", מספקים את המפתח לַהתקרבות לִצדדים מרכזיים של הרוח האנושית ] . . . [
|
|