|
|
עמוד:14
יוחאי אופנהיימר 14 בבחינת התרבות הציונית אין להסתפק בציון העובדה הכללית שהיא נזקקה למונחים תאולוגיים ( כמו שהדגישו שפירא וחוקרים אשר התמקדו במקורותיה הדתיים של הלאומיות ) ; יש צורך לבחון את השימוש הפוליטי של השיח התאולוגי, כלומר מהו ההבדל המהותי בשימוש במונחים כמו ׳גאולה’ ו’שיבת ציון’ בתקופות שונות, ואילו אידאולוגיות ופרקטיקות מעשיות גובשו והוצדקו באמצעות מונחים אלה . וכן יש לשאול אם עמדות פוליטיות שונות באות לידי ביטוי בבחירה במונחים תאולוגיים שונים או בפרשנות שניתנת לאותם מונחים עצמם . לדוגמה, אפשר להנגיד בין בחירת משורר הימין אורי צבי גרינברג במונחים אסכטולוגיים, כגון ׳משיחיות׳ ו׳מלכות דוד’, לבחירת אברהם שלונסקי ( משורר תנועת הפועלים ) במונחים של חוויה דתית ותפילה אינטימית או בחירת יצחק למדן במיתוס העקדה, אף ששלושתם קישרו את השיח התאולוגי הנבחר לעבודה חלוצית בעלייה השלישית . דיון כזה מאפשר להבהיר את נוכחותן של תאופוליטיקות שונות ומגוונות בספרות העברית . ספרו של קרל שמיט תיאולוגיה פוליטית נכתב מתוך מניע כפול : ניסוח עמדה ביקורתית חריפה כלפי הליברליזם, שהיה בעיניו כוח אשר מערער את סמכות המדינה ותגובה ישירה לכאוס הפוליטי של רפובליקת ויימאר . כריסטוף שמידט הסביר כי ההוגה הגרמני אימץ את הנחת היסוד האנרכיסטית של באקונין ( Bakunin ) , אשר לפיה כל מבנה מדיני נשען על תשתית תאולוגית, אך הפך את מסקנתה : באקונין ביקש לבטל את המדינה באמצעות 14 פירוק התאולוגיה, ואילו שמיט חתר לבצר את יסודות השלטון באמצעותה . על פי ניתוח זה, שמיט זיהה את חולשתה של הדמוקרטיה הליברלית בעיוורונה כלפי אויביה ובדבקותה בנורמות משפטיות וברציונליזם פרלמנטרי, שאינם מסוגלים להגן על המדינה בעתות משבר . מול מה שנהיה בעיניו חוסר אונים, הוא הציב את הצורך בהחלטת הריבון — הכרעה נחרצת אשר מבדילה בין אוהב לאויב . בראייתו, הריבונות נבחנת ביכולת לפעול מתוך הכרח במצבים קיצוניים ומתוך החלטה שביכולתה ׳להשעות את החוקה כדי 15 יכולת ההכרעה במצב החריג היא המבחן העליון של הריבונות, והיא להגן על המדינה’ . שמעניקה למדינה את תוקפה המעשי מול סכנת האנרכייה . העניין שגילה שמיט בריבונות נבע מההקשר ההיסטורי-פוליטי — ספרו נועד לספק מוצא ממשבר הסמכות השלטונית של רפובליקת ויימאר . מתוך הסבר זה מובן מדוע נזקקה עמדתו הפוליטית לדימויים תאולוגיים של ריבונות ומדוע הוא זיהה אנלוגית בין 16 מרכז מחשבתו ריבונות ליכולת השליט להכריז על מצב חירום אשר משעה את החוקה . של שמיט הועמד על שאלת יכולת הריבון להכריע הכרעה עצמאית ומנותקת מכל שיקול פרלמנטרי או ציבורי, ומכאן גם משיכתו להוגים האנטי-מהפכניים של המאה ה- 19 ( הפרק האחרון בספרו יוחד להם ) , אשר המליצו על חזרה לריבונות אבסולוטית בעידן שהמלכים כבר נעלמו מהזירה המדינית . ההסבר ההיסטורי מדגיש את האפשרות לקיומן 14 שמידט, ׳התיאולוגיה הפוליטית של גרשם שלום’, עמ’ 149 - 160 . 15 שם, עמ’ 150 . 16 שמיט, תיאולוגיה פוליטית , עמ’ 25 .
|
|