השיח התאופוליטי וביקורת המדינה בשירת אלתרמן

עמוד:13

השיח התאופוליטי וביקורת המדינה בשירת אלתרמן 13 הקשר בין עמדות דאיסטיות — אשר מזהות את נוכחות האל בחוקי הטבע הקבועים ובכך שוללות את הנס ( ובו בזמן את האפשרות להפר את חוקי הטבע ) — לאידאת מדינת החוק המודרנית . בהתאמה, תפיסה דאיסטית זו שוללת את התערבות הריבון בסדר המשפטי הקיים ובחוקיו, ובכך מגבילה את זכותו להכריז על מצב חירום . שמיט הציג אפוא טענה של התאמה מבנית רופפת, ובה שלילת הנס ( כלומר פריעת הסדר ) בתפיסה הדיאסטית משקפת את שלילת זכות הריבון להשעות את החוק במשפט המודרני, ובתוך כך התנגד הן לתאולוגיה הדיאיסטית, הן להגבלת כוח הריבון . בעניין זה טען הנס בלומנברג : האם תאולוגיה פוליטית אינה אלא סדרת המטפורות המעידה על העת שהן שימשו בה יותר מאשר על מקור הרעיונות והמונחים שנבחרו ? [ . . . ] לדוגמה, כאשר נאמר כי השליטה הבלעדית שיש למדינה או לרשות פוליטית אחרת על הכוח ניתנת להשוואה מבחינה מבנית לתואר התאולוגי ׳הכול-יכול׳, זה מתייחס אך ורק להתאמה בין עמדות כוח אלו המיוחדות, שכן לשתיהן מיוחס התואר ׳כול-יכול’ . אולם האם די בכך כדי להצדיק מבחינה תאורטית את הדיבור על אודות ׳תיאולוגיה פוליטית’ ? 10 ההבחנה של בלומנברג 11 כי הקשר בין המערכת התאולוגית למערכת הפוליטית הוא לכל היותר אנלוגיה רופפת או מטפורית מעוררת הסתייגות מהמונח ׳תאולוגיה פוליטית’ . מונח זה עלול להציב במרכז את התאולוגיה בתור שיטה רעיונית ( כמו ׳פילוסופיה פוליטית’ ) , תוך כדי הדגשת הפוליטיות כהיבט בולט שלה . על כן אני מעדיף להחליפו במונח ׳פוליטיקה תאולוגית’ או במונח ׳תאופוליטיקה׳, הממקדים את תשומת הלב בשיקולים הפוליטיים ובהקשר הפוליטי עצמו . השימוש בדימויים השאולים מהמאגר התאולוגי הוא שימוש מטפורי, נקודתי ומעשי, והוא נתון לשינויים לפי האינטרס הפוליטי וקהל היעד . יש לזכור כי כל פרשנות לאומית של התאולוגיה צביונה חלקי, בררני ומגמתי, ואין בה מחויבות כלפי המכלול שמרכיביה השונים נשאבים ממנו . הממד התאולוגי משמש אמצעי רטורי לביסוס עמדה פוליטית ולהענקת הכשר ציבורי רחב, ולכן ההבנה הפוליטית של אותם תכנים תאולוגיים עשויה להיות מרוחקת ממשמעותם המקורית . לביקורתו של הנס בלומנברג על קרל שמיט, טען טלאל אסד : ׳אין זה מספיק להצביע, כפי שעושה שמיט, על ההקבלות המבניות בין המושגים התיאולוגיים הקדם-מודרניים לבין המושגים המשמשים בשיח החילוני החוקתי, שכן הפרקטיקות שמושגים אלה מקדמים ומארגנים משתנות בהתאם לתצורות ההיסטוריות שבהן הן מתרחשות’ . 12 אסד הדגיש את ביקורתו של בלומנברג על ששמיט ׳לא הביא בחשבון כיצד אנו בוררים את המטאפורות התיאולוגיות ועושים בהן שימוש בתוך ההקשרים ההיסטוריים הפרטיקולריים’ . 13 לפיכך 10 1985 Hans Blumenberg, The Legitimacy of the Modern Age, MIT Press, Cambridge, MA 11 בלומנברג ( שם ) טוען גם כי אמנם שמיט ציין את קיומה של אנלוגיה מבנית בין התאולוגי לפוליטי, אך אין פירושה שמערכת אחת נובעת מהאחרת או ששתיהן נובעות ממקור משותף . 12 טלאל אסד, כינון החילוניות — נצרות, איסלאם, מודרניות , רסלינג, תל אביב 2010 , עמ’ 263 . 13 שם .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא