|
|
עמוד:10
יוחאי אופנהיימר 10 התאולוגית מגויסת לשירות הנרטיב הלאומי ולהצדקתו האידאולוגית . מצד אחר בשירתו הפוליטית אשר הציגה ביקורת נוקבת על ריבונותה של ישראל — בייחוד ביחסה לקבוצות מוחלשות, כגון ערבים ומזרחים, ובכל התייחסות כוחנית של המדינה כלפי אזרחיה — ניכר שימוש מובלט בסמנטיקה התאולוגית דווקא לשם הענקת הכשר לעמדת המחאה המוסרית האנטי-ממסדית שלו . התאופוליטיקה שימשה אפוא מנגנון חשיפה וביקורת של הפרקטיקות הכוחניות של המדינה שנכרכו בעיני אלתרמן בעוולות ודיכוי ובאמצעותה הוא ניסח בשיטתיות אתוס של קיום מוסרי, הומניסטי ובעל תוקף אוניברסלי, אגב גינוי ׳הערכים’ הלאומניים שהשתקפו בהתנהלות המדינית והציבורית . אתמקד בניתוח שירי ׳הטור השביעי’ של נתן אלתרמן, אשר פורסמו בעיתון דבר בעשור הראשון למדינת ישראל, תוך כדי בחינת הממד התאופוליטי המפוצל בהם . תחילה, לפני הניתוח הטקסטואלי, אבהיר את משמעותו המקובלת של המונח ׳תאולוגיה פוליטית’ ואנמק את היתרון הטמון בהעדפה לעסוק במונח ׳תאופוליטיקה’ דווקא . אחרי כן אנתח שירים אשר מציגים את התייחסותו של המשורר להקמת המדינה ולצבא במונחים תאופוליטיים, ובכך ממחישים את הפן הפרו-ממלכתי המעניק הכשר דתי-מטפורי למעשה הלאומי . בהמשך הדברים אנתח את השימוש בשיח התאולוגי בביקורת הריבונות והמדינה, ובתוך כך אתמקד ביחסה כלפי קבוצות מיעוט וכלפי קבוצות מוחלשות . לבסוף אציג את שיא הפיצול באמצעות התייחסות לביקורת שמתח אלתרמן על הטוטליטריות הסובייטית בעקבות משפטי פראג ( 1953 ) , ששם הותקפה הפיכת המדינה למקום במעמד תאולוגי דכאני ; אשלים את הדיון בניתוח כמה משירי עיר היונה ( 1957 ) אשר מייצגים שימוש אנטי-מדיני מובהק בשיח התאולוגי ומעז לחשוף עמדה דיאספורית שמכירה בעדיפות הערכית של חיי הגלות והנדודים לעומת חיי ריבונות ושייכות טריטוריאלית . תאולוגיה פוליטית או שיח תאופוליטי את הציונות עיצבו רבים מאבותיה בתור מהפכה תרבותית והיסטורית אשר מבשרת נתק חריף מתרבות יהדות מזרח אירופה המסורתית בכמה מישורים מרכזיים . במקום אורח חיים דתי מסורתי העמידה התנועה אידאולוגיה חילונית בעלת אוריינטציה מודרנית ואירופית . שינוי מהותי זה בא לידי ביטוי גם בתחום הלשוני : התרבות הגלותית התאפיינה בדו-לשוניות שהפרידה בין היידיש כשפת דיבור יום-יומית ובין העברית כשפת קודש, ואילו הציונות חתרה לעשות את העברית שפת חולין ולהותיר את היידיש ואת הדו-לשוניות מאחור . מבחינת הקיום הטריטוריאלי, התנועה הציבה דרישה לעלייה לארץ ישראל, כחלופה מובהקת לחיי הגולה, שהיו נתונים לרדיפות ולסבל מצד השלטון והאוכלוסייה המקומית . הגירה זו נחשבה כלי לעיצובו של היהודי החדש — חלוץ פעיל אשר עוסק בעבודת אדמה ואשר גורלו נתון בידיו . התהליך המורכב הזה — חילון, ניתוק מהמסורת ( מבחינה לשונית,
|
|