|
|
עמוד:8
יש מילים בעברית שהן יותר מסתם מילים, שנושאות על גבן מטען תרבותי וחברתי שלם : ביבי, מכבי, שלום . גם נדל״ן היא מילה כזאת . כשאומרים לישראלי את המילה ״נדל״ן״, מרעידים לו את המיתר בלב שזוכר בכאב את המגרש שהסבא מכר בגרושים בשנות השישים לסוחר ממולח, או את הפספוס הכואב של הדירה בתל אביב שיכול היה לקנות בשנות האלפיים במחיר של חדר שירותים היום, או את העובדה המתסכלת, שגם אם יעבוד קשה כל חייו, ואפילו אם יחזיק בדירה משלו — בקצב הנוכחי של המשבר, אין כמעט סיכוי שילדיו ונכדיו יצליחו להגיע אי פעם לדירה משלהם . זה לא קורה במקרה . שוק הדיור בישראל הוא לא שוק חופשי, אלא מנגנון שנועד לשרת כמה וכמה אדונים . את המדינה, את בעלי ההון, את הגופים המסחריים והמערכת הפוליטית . ולמי לא נשאר ? לאזרחים, כמובן . לאורך השנים, בתהליך איטי אבל עקבי, מדינת ישראל בנתה את מנגנון הפירמידה הממוסד הגדול בתולדותיה . איך שלא נסובב את זה, דיור בישראל הפך לרולטה רוסית מלאת סכנות . רולטה שמגרילה סיפורי זוועות מצד משכירי דירות, חוזים דרקוניים עם בנקים חמדניים, ניסיונות השקעה מפתים שקורסים, מדינה שמגרילה דירות, וערך כסף שהולך ופוחת כל הזמן ומרחיק את האזרח האומלל ויוצאי חלציו מבית החלומות . המקצוע שלי הוא לחפש בועות . כיזם היי-טק, חוקר כלכלי ומשקיע, אני מגיע מהעולם שבו בועות נולדות ומתפוצצות . שוקי הון, סטארט- אפים, כסף זול, ניפוח ערכים מדומים . ראיתי מקרוב איך מערכת שלמה משכנעת את עצמה שהפעם זה לנצח, עד שהריבית עולה בכמה אחוזים, והבלון מתפוצץ לכולם בפנים, כפי שקרה במשבר הדיור בארצות הברית לפני שני עשורים . כשאני מסתכל על שוק הדיור היום, אני רואה את אותו סרט ברזולוציה גבוהה יותר וקרובה מתמיד . בשנים האחרונות, מאז התחלתי להיכנס לעובי הקורה הנדל״ניסטית, דיברתי עם אין ספור אנשי מקצוע בתחום, מהבכירים ביותר במשרדי הממשלה, הפוליטיקה, הבנקאות, שוק ההון, השמאות,
|
|